הורים שלי מתייחסים רק לאח שלי

שלום אחות של האח יקרה,
מה דעתך על הפתיחה לשאלה? מתאים לבעיה שלך, לא? את מרגישה שהמותג "אחות של" נדבק אליך ומפריע לך מאוד. את רוצה להיות מה שאת, שיתנו לך את מירב תשומת הלב המגיעה לך בזכות מה שאת, בזכות האישיות המקסימה שלך, ובזכות זה שגם את הבת של ההורים שלך ומצפה לאהבה גדולה כאהבת הורה לילדו.
זה טבעי ביותר שמפריע לך היחס "המפלה" הזה. אז אני לא אגיד לך ללכת לדבר איתם, כי כפי שכתבת, כבר ניסית זאת. אבל אני חושבת שתמיד כדאי ונכון לנסות שוב אולי במילים אחרות, בדרך אחרת. אם תרצי תפרטי לי מה אמרת להם, ואולי ננסה יחד למצוא עוד נתיב לליבם.
מה שחשבתי שכן יכול לעזור, אולי – שתבליטי את הטוב שבך. אני לא חושבת שזאת גאווה, אלא זה אמצעי למטרה מאוד חשובה, ואני בטוחה שהיא גם תעזור לך להגיע לשקט נפשי ולכיבוד הורים גדול יותר. למשל, לפני שאת הולכת ללימודים, תניחי לאימך בתיק פתק קטן ותכתבי לה שאת אוהבת אותה, ומחכה כבר לחזור הביתה. כנ"ל לאביך. אולי יום אחד תכריזי שאת מכינה את ארוחת הערב לאבא ואמא, תעשי להם טוב. כמובן, אל תגזימי, לא במתינות. אם את רואה את אימך מותשת, תציעי לה עזרה בעבודות הבית. לאבא תכיני קפה ותשימי לידה חתיכת עוגה. ברור לי, ואני מקווה כך שפתאום הם יראו אותך באור אחר, הם יגלו את טוב ליבך, יעריכו אותך, ומתוך הנתינה שלך, אור הזרקורים יופנה אליך. אני חושבת שגם את תפתחי אליהם, כשנותנים למישהו, שני הצדדים מרוויחים, ההתמסרות לאדם השני גורמת לקירבה, לאהבה. כמו ים כנרת שנותן ומקבל. הוא מקבל מים רבים מכל הנחלים שזורמים מהחרמון ומעביר אותם הלאה, מימיו מתוקים ויש בו חיים. לעומת ים המלח, שרק מקבל, ומימיו מלוחים, לא חיים בו דגים. את תהיי כמו צינור הנותן ומקבל.
דבר נוסף, עוד מעט מתקרבת עונת המבחנים. אולי תשתדלי מאוד להוציא ציונים טובים, ותמיד תראי להוריך את הציון. אפילו איזו עבודה, בוחן וכו' שקיבלת בו ציון טוב, תראי להם כמה את טובה. שישמחו שיש להם ילדה כזו מוצלחת. תזמיני אליך חברות, שיראו כמה טוב לך בביתך, וממילא, גם לך יהיה טוב.
תתיעצי עם הוריך על כל מה שעולה לך בראש, שיראו שאת לא מסתדרת בעצמך וזקוקה למשענת שלהם.
אל תסתגרי בתוך העצב שלך, בתוך המרירות. זה לא בריא לך ולנפשך. האדם צריך לשמוח, להרכיב משקפיים ורודות, והכל יראה ורוד. אולי את רואה "צל הרים כהרים", כלומר, שהיחס כלפי האח הוא לא מאוד שונה, אלא רק את חושבת כך? תנסי לחשוב על הדברים הטובים שהוריך עשו לך, על העצות שייעצו לך, על המתנות שקנו לך,ותראי האם באמת הפער הוא כה בולט. תדעי לך שאין אדם בעולם שהכל הולך לו טוב, כל אדם נושא על גבו שק עם אבנים שעליו לסחוב, אבל תלוי איך הוא סוחב אותו – הוא יכול ללכת בשביל ולהתלונן בלי סוף, להאנח, לעצור ולנוח בכל הזדמנות ולחשוב כמה המון דרך יש לו עוד לעבור בשביל להגיע לסוף. לעומתו, אפשר לסחוב את השק בקלילות, כאשר הולכים ושרים, נהנים מהנוף שמסביב, משוחחים עם אנשים שפוגשים בדרך, מסתכלים כמה עברנו ולא כמה יש לעבור. לא מתמקדים בכובד אלא בדרך, בהמשך.
מקווה שעזרתי לך,
אשמח לשמוע ממך.
רעות
yohi253@walla.com