לא ידענו איך תהיו בשושן פורים (בטח לא תהיו שיכורים, אבל אתם יודעים, מזיזים את השעון…) אז ליתר ביטחון, אני שולחת עכשיו, דבר תורה לשושן פורים. גזור ושמור:
יש מצבים שאני שואלת את עצמי, בואנה, מי הגאון שחשב על זה.
למשל:
מי הקופירייטר המבריק שהחליט לקרוא לתאגיד המים והביוב של ירושלים "הגיחון". כאילו, כל פעם שאני רואה רכב שלהם, אני מתרגשת. באמת.
לקחת את השם של מפעל המים של ירושלים מסוף בית ראשון ולמשוך אותו לימינו, יש בזה משהו אדיר! כאילו אנחנו ההמשך של אז. זאת אומרת, לא כאילו. באמת!
אז כל פעם שאני מגיעה לתחנה מרכזית (של ירושלים, אלא מה), אני מתרגשת ושואלת את עצמי מי המבריק שבחר את השם של ה"חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ".
איך קוראים לה?
"פרזות"
אבל למה פרזות?
הרי ירושלים היא לא מהערים ה"פרוזות" שחוגגות פורים בי"ד אדר. דווקא ירושלים היא ה-עיר המוקפת חומה. שם בטוח חוגגים פורים בט"ו.
אז למה בכל זאת פרזות?
חוץ מבהלכות פורים, יש עוד הלכה שיש בה הבדל בין עיר מוקפת חומה לעיר שלא מוקפת חומה. ההלכות לא נהוגות בימינו (לצערנו).
אדם, שקנה בית בעיר "פרוזה" ללא חומה,יכול לגאול אותו מתי שירצה, ובכל מקרה הבית יחזור אליו (או אל משפחתו) בשנת היובל.
אבל בעיר מוקפת חומה זה כמעט להפך.
אם מכרת בית בתוך עיר מוקפת חומה, יש לך שנה "לגאול" אותו, לקנות אותו חזרה, וזהו. לא יובל ולא שום דבר.
אבל למה זה ככה בעצם?
אומר ה"משך חכמה":
"בית מושב – אולי טעם הדין שאין הבתים האלה יוצאים ביובל הוא, כי אז היתה העיר מתמלאת תושבים חדשים וקשה להגין עליה…"
אי אפשר שבעיר מוקפת תהיה תחלופה גבוהה.
ב"עיר חומה" יש לכל אחד תפקיד. רבש"צ, צוות צח"י, כיתת כוננות, ועדת עזרה ליולדת… (טוב, קצת נסחפתי) בקיצור, העיר מוקפת חומה כדי להגן על עצמה. אי אפשר שפתאום כל מי שיגור בה יהיה בעצם "חדש".
אם ביובל פתאום הבתים יחזרו לבעליהם המקוריים (או ליורשים שלהם), נקבל עיר מוקפת חומה מלאה באנשים שלא מכירים אחד את השני אבל חייבים לעבוד בצוות כדי להגן עליה.
(אגב, ישנן דעות (של היסטוריונים) שבימי מלחמה, גם ה"פרוזים" נכנסו לחומה, כדי להרוויח את ההגנה).
אז מה עושים? משתדלים לא להחליף תושבים. ובטח לא להחליף את כל התושבים בבת אחת.
ככה העיר שומרת על ההכרות והגיבוש בין
