יש לי חניכה שהודיעה לי שהיא לא רוצה להיות דתייה, כי היא מרגישה שזה פשוט לא היא. בתפילה היא אף פעם לא מצליחה להתכוון ולא מרגישה שום התעלות שלטענתה היא צריכה להרגיש כך. יש לה אח אחד חרדי ואח אחד חילוני והיא פשוט מרגישה שלהיות דתי זה חונק ואי אפשר ליהנות מכך ולעומת זאת היא רואה את אח שלה החילוני החוגג ונהנה מהחיים. היא פשוט החליטה שזה מה שהיא ועכשיו היא עושה את עצמה דתייה אך בכוונתה להיות חילונית. היא יודעת שדבר זה ישפיע על כניסתה להדרכה ולכן אולי תמשיך להציג אך בהמשך חייה היא מתכוונת להיות חילונית.
מה אני בתור קומונרית יכולה להגיד לה, ללמוד איתה, על מנת שתבין מה זה להיות דתייה ובאמת תרצה בזה מתוכה? תודה רבה.
שלום רב,
שאלתך מורכבת מאוד מכיוון שהיא עוסקת בדיני נפשות – הן של חניכתך והן של השבט שאליו את רוצה להכניסה להדרכה. אנו נחלק את תשובתנו לשני חלקים. א.ביחס להדרכה. ב.ביחס לה עצמה.
א. ביחס להדרכה – אם אכן היא החליטה כבר שהיא רוצה לחיות שלא על פי תורת ישראל בשום פנים ואופן אין להכניס אותה להדרכה! זה מעשה לא מוסרי! זהו פשע כנגד החניכים והוריהם, פשע כנגד תנועת הנוער וערכיה, ולאמיתו של דבר פשע כלפיה – משום שתפקיד זה כופה עליה לחיות את חייה של אישיות שהיא אינה. ועל כן רק רע יכול לצאת ממהלך שכזה.
אנו תנועת נוער – ולא תנועה של שחקנים המספקת "שירותי דת" בין גיל עשר לשמונה-עשרה. לצערנו הרב, היו וישנם יותר מדי "שבטים" שנהרסו – ממש, עקב מדריכים שפרשו/הופרשו באמצע תקופת ההדרכה עקב אי התאמה, או אי הקפדה על "פיו ולבו שווים" דבר שיצר זלזול בתורה ומצוות. העפת המדריך/המדריכה באמצע אינה דבר פשוט, היא גוררת בלבול ומבוכה במקרה הטוב, ו"אפקט דומינו" הרסני המביא לקריסת השבט, במקרה הפחות טוב. אין לשחק עם נפשותיהם של חניכנו!!! נסי לדמיין מה עובר במוחן של בנות כיתה ח' כאשר הן רואות את מדריכתן לשעבר שהעבירה להן עשרות פעולות על צניעות, מסתובבת ברחוב באופן מופקר?! האם נוכל אחר כך לחלץ אותן מהתסביך?!
כמובן, שצריך לעשות זאת בדרכי נועם, ולהסביר לה שבטרם תבנה את עולמן הרוחני של אחרות עליה לבנות קודם את עולמה שלה. צריך לשמור איתה על קשר, לא לדחות אותה ח"ו בשתי הידיים, אין להרחיקה מהסניף, שהרי אז בוודאי תלך בדרכי אחיה. (ולא האח החרדי…)
ב. ביחס אליה – ראשית, צריך לשוחח איתה ולברר היכן היא עומדת. האם היא כבר גיבשה דעתה באופן סופי או שמא היא רק מהרהרת בקול רם, ואולי היא קוראת לעזרתך?
לעניות דעתי, ניכר בבירור שהמצב בבית משפיע עליה ביותר. על כן חיוני מאוד לגרום לה להיות כמה שיותר זמן בחְברה שתציב בפניה אלטרנטיבה אמיתית וערכית. נסי ליצור מפגש והפריה הדדית בינה ובין בנות אחרות בשבט, בנות אידיאליסטיות בעלות יראת שמים אמיתית ולא חיצונית. בנות כאלו שאינן משחקות ב – "שוס להיות דוס"…
נסי ללמוד איתה ביחד קצת יותר על "החיים" – ולא במובן החיצוני שלהם – כגון ביולוגיה, אנטומיה. אלא מהמימד הערכי – האם תמיד היו "חיים"? ("רשעים בחייהם קרויים מתים" ברכות יח:) לשם מה נוצרו החיים? מיהו אדם גדול? ומדוע? אלו אנשים מקדמים את האנושות? ומהיכן המוטיבציות לכך? מהי חשיבות העמל והתנועה המתמדת לתיקון, לעילוי ושכלול, האם יש פשר לאסונות? מדוע הטוב השלם – הוא טוב בהתהוות? התשובות לשאלות אלו הם בעצם התשובה לשאלה: מדוע בעשרה מאמרות נברא העולם? (מהר"ל "דרך-החיים" פרק ה' משנה א') שאלי אותה, האם יש לחיינו משמעות, פשר? האם הם צריכים לבטא – אידיאל, מגמה, כיוון, שאיפה, מוסריות, צדק, טוב, טוב כללי, טוב מוחלט, טוב אלוקי? "מה חובתו בעולמו" כלשון "המסילת-ישרים". וממילא מהו עומק המושג "לחיות" – להוציא מן הכוח אל הפועל את מה שאני יכול ומסוגל. הקב"ה האמין ומאמין בי שהרי הוא שבראני בראשית היווצרי, והוא שהחזיר בי נשמתי היום כשקמתי בבוקר, לשם מה הוא עשה זאת? מדוע לא השאיר את נפשי, מתחת לכסא הכבוד – לשם היא שייכת, להשתעשע עם דרי מעלה באור שבעת הימים וליהנות עם הצדיקים מזיו השכינה? מה התפקיד שבגינו ירדתי לכאן, לעולם הזה, האם אמלא אותו ואשמח בחלקי?!
תלמדו ביחד את ההבדל בין "חופשי" ל"מופקר" – ההבדל שבין הנאמנות לעצמיות לבין החיקוי הקופי. (קוף) ("מאמרי-ראיה" על פסח – ההבדל שבין עבד לבין חורין…)
חשוב להדגיש לה את חשיבות העמל ,"אדם לעמל יולד", (איוב ה' ז') את אי הסתפקות הנפש בכל עייני העוה"ז כשהם לעצמם. "יש לו מנה – רוצה מאתיים" "אין אדם מת – וחצי תאוותו בידו". לעומת שלוות הנפש של "לא עליך המלאכה לגמור" "נח נפשיה" כאשר החיים בעוה"ז נתפסים כפרוזדור שהוא חלק אחד של הטרקלין – העולם הבא – "העולם ההולך ובא" – הבא על ידי מעשינו שלנו, על ידי תפילתנו, עמלנו, אהבת החסד ואהבת האמת. הבא על ידי משאנו ומתננו כאשר הוא באמונה,הבא על יד דיבורנו כאשר הוא בנחת עם הבריות, (יומא פא:) הבא על ידי כך שאנו עמלים ולזכך את מידותינו. הבא על ידי מאמצנו להיות – "אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע" (שמות יח' כא') .
תלמדו ביחד את סוגיית "מותר האדם מן הבהמה" – האם ובמה? ייחודי של האדם כיצור ה"מהלך בין העומדים" בעל בחירה חופשית החי בתשובה מתמדת – שב אל עצמו, אל שורש נשמתו, אל נשמת כל הנשמות –ומיד הוא שב אל האלוקים. (אורות התשובה טו' י')
נסי לברר איתה מדוע "יוצאים לבלות" כל כך הרבה בחברה אתאיסטית, האם אין כאן בשורש העניין בריחה מהחיים לעולם הדמיון – בין שיופיע בדמות מוזיקת טראנס שמגמתה "לדפוק את הראש" ובין שיופיע באופן מעודן יותר בקריאת ספרי כישוף דמיוניים. (הארי פוטר) – זוהי בריחה מהתמודדות עם העולם, עריקה מהמערכה האינסופית לשכלולם והטבתם של החיים. מדוע מנסים כל העת "להרוג את הזמן", מדוע לא להיות בעלים עליו –"ואברהם זקן, בא בימים – בא וימיו עימו." בריחה מאחריות, התעלמות מהצד הרוחני שבאדם – הדורש גם הוא את המזון המיוחד לו, פתרונות קסם של לחיות את הרגע, שימת כל הדגש על החוויה האישית הדמיונית – "תרגיש", "תזרום", "תתחבר" – לעומת "תעמול", "תשקיע" "תתקדם" ורק אחר כך כשתאהב זו תהיה אהבה אמיתית. "כי עזה כמוות אהבה….ומים רבים לא יוכלו לכבותה. – כל אלו מבטאים את חסרונה וריקנותה של תרבות המערב שבעומק העניין אינה מסוגלת לרפא את נפשו של האדם המודרני המרגיש כל-כך סתמי ובודד – ללא אלוקים. זוהי תרבות הבנויה על חורבותיה של הנצרות שעיוותה את מושגי הקדושה ויראת השמים – ואשר שמנזקיה האנושות מתקשה להשתחרר.
תלמדי איתה, מי היא, לאיזה עם היא שייכת, לאיזה דור היא זכתה להיוולד ועל כן מה תפקידה "דור לדור – ישבח מעשיך – ישביח מעשיך.
תלמדי איתה ענייני תפילה – מה עושים בה?! על מי התפילה פועלת וכיצד? מה המקום לתפילה אישית? מדוע יש נוסח קבוע בזמנים קבועים? מדוע שלוש פעמים ביום?
מה היא אותה "התעלות" שהיא כל-כך מחפשת – חוויה נפשית לא מוסברת?! שכרון חושים? מעין "נרגילה רוחנית"? אקסטאזה? ,"יציאה לפרסומות", דחף בלתי נשלט של טירוף רגעי?!
ואולי רוממות הרצון, פגישה "עם מי שאמר והיה העולם", התוודעות למימד הנצחי, הטוטאלי, שיצר את כל ה"יש" המחייה ומהווה אותנו בכל רגע בחסדו שחפץ לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות?! עקב מפגש זה הנפש זוכה להיוודע שוב לכך כי יש טעם בעמלה, כי יש לה סיבה לקום בבוקר, כל המוטיבציה של הפעילות היום יומית, ההשתוקקות לאינסוף ,"צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי", תתועל לאפיקים חיוביים של יצירה פיתוח, שיכלול, קידום. "ונטעתם כל עץ מאכל" "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" "אתם עדי ואני אל".
אלו ראשי פרקים בלבד,
מומלץ שתפתחי אותם עם רב הסניף,
אנחנו נשמח לעזור בהמשך,
בברכת הצלחה.
שי, "חברים-מקשיבים"
