הטלוויזיה משגעת אותי

שלום חמודה!
דבר ראשון- סליחה ממש ממש על העיכוב..
דבר שני- הסברת את עצמך מעולה, אל דאגה.
דבר שלישי- תודה רבה רבה על כל המחמאות שהרעפת עלינו, זה מאוד מחזק ונותן כוח להמשיך!
ועכשיו תכל'ס-
המצב שתיארת הוא מצב שנשמע מאוד קשה. התמודדות יומיומית מול אתגרים, בבית, בסניף, בבי"ס, בסביבה כולה. אז באמת כל הכבוד לך שהחלטת לעשות משהו עם זה. את יודעת, הרבה חבר'ה פשוט חיים עם זה בלי להעיז לשאול. והצעד שעשית- הוא כבר צעד קדימה.ההבנה שלך שהטלוויזיה עושה לך כ"כ רע- אפילו שלפי תיאורייך זה לקח זמן- זה פשוט המון. גם אני הייתי במקום שאת מתארת- ולי לקח הרבה הרבה יותר זמן ממך כדי להבין מה זה גורם לי… ההרגשה שתיארת שהנשמה שלך מתקלקלת היא הרגשה קשה ומדהימה! שוב- לא כל אחד זוכה להגיע לכך.אבל כמה שהיא קשה- בעצם היא זו שגורמת לך לרצות להשתנות!! זה מדהים! אז איך משתנים? מה אפשר לעשות? זה הרי דברים שהם פשוט חזקים ממך! ומאוד מאוד קשה להתמודד איתם!…
אבל- כבר אני רואה שאת רוצה. רוצה להתקדם, לשנות משהו בעצמך, להתמודד. זה הצעד הכי חשוב פה בכל הסיפור. בעקרון- זה עניין של הדרגה. ההתקדמות היא במדרגות. אבל מה שבטוח- את המדרגה הראשונה צריך לקפוץ! כלומר- השינוי הראשוני צריך להיעשות ב"בום". זה נקרא לשבר את היצר. הרמב"ם אומר שכדי לשנות בעצמך מידה לא טובה- אתה צריך ללכת בכוח לקיצוניות השניה. אם אתה קמצן- תהיה נדבן. לא להרבה זמן כמובן- אלא עד שאתה מרגיש שאתה יכול להתאפס. כלומר- להגיע ל"דרך האמצע." (אולי למדת/תלמדי את זה לבגרות במחשבת ישראל..) את נמצאת בסלון- הטלוויזיה דלוקה, כל המשפ' שם? תלכי. נכון- זה לא כ"כ יפה לפרוש מהציבור- אבל אולי הם יבינו שזה פוגע בך, ויתחשבו. אולי גם לא- כי זה איזה משחק מאוד חשוב של מכבי. אז פשוט תלכי משם- לחדר שלך, תשבי, תקראי משהו, תעשי משהו שלא היה לך פנאי לעשות עד כה. את מבינה? זה מאוד מאוד מאוד קשה. אבל לעניות דעתי- זו הדרך היחידה. (מנסיוני הדל..) ואני מרגישה עליך שאת מוכנה לזה. כי אחרת זה לא היה מפריע לך. אז בהתחלה זה קשה כי- "כל ההתחלות…..______" (השלימי..) אבל אני מבטיחה לך- באמת באמת- שזה יהיה שווה את הכל. אני רוצה לספר לך על המקום הזה של "אחרי" אחרי כל הקשיים, והבלאגאן, ואולי אפילו הוויכוחים, המקום הזה- הוא שווה את כל המאמץ. זה המקום הכי טוב בעולם! מבטיחה לך! אני שם עכשיו! ואני לא עוזבת לעולם! המקום של ה"נקיות". זה כמו אחרי יום כיפור, אבל לכל החיים. אני לא אומרת שאין התמודדויות, ממש לא! יש אפילו יותר, אבל עכשיו יש כלים להתמודד. עכשיו יודעים מה לעשות, איך לפעול. בנקיות הזו- את מרגישה את ה' כ"כ קרוב אלייך! את מסוגלת לשוחח איתו- ממקום נקי! הוא איתך כל הזמן! כאילו ליבך נפתח! זה ממש קשה, אני מודיעה לך מראש- אבל שוב- זה שווה הכל! כמובן ש"אדם לעמל יולד" כלומר- צריך לעבוד ולהתאמץ בשביל זה.
אז מה עושים ת'כלס? דבר ראשון- כמו שהזכרנו "לשבר את היצר". דבר שני- חשבתי לך על כמה דברים שאולי יוכלו לעזור לך. את כמובן לא חייבת לסיים דף יומי בגמרא כל יום. ודיברת על זה שהיית רוצה ללמוד לא רק בשבת. אז הנה עצה שאולי תוכל לעזור לך להרגיש כל הזמן קשורה למעלה, לה' יתברך, וזה לא כ"כ קשה לעמוד בה. כדאי לך לקבל על עצמך בלי נדר לקרוא (לפני השינה, למשל) בזמן קבוע, כל יום, משהו יומי. יש הרבה דברים שמחולקים לקריאה יומית, אני אישית ממליצה על הספר של החפץ חיים בשמירת הלשון. הוא מעניין מאוד, ומעשי, וקצר. או שאם זה כבד עליך מדי- את יכולה לקרוא בכל יום את פרקי התהילים של אותו יום בחודש. (זה מחולק לתאריכים), זה בממוצע 5 פרקים ליום, ממש לא הרבה. ות'כלס- אין כמו לקרוא לפני ה' את שיריו של דוד המלך הקדוש! כמובן- שאת חייבת לעמוד בזה כל יום. תתאמצי בשביל זה ממש! (תקבעי לך זמן קבוע שאת פנויה בו ביום.) זה מאוד עוזר כדי להשאר כל הזמן קשורה- ולא לתת לשטויות שמסביב להוריד אותך ולנתק אותך, חס ושלום, מהשפע של ה'! את כל הזמן, כל יום, בקשר רצוף עם ה' יתברך.
בקשר למשפחה שלך- אני לא חושבת שזה יהיה חכם לנסות "לחנך" אותם, אבל אני מאמינה באמונה שלימה שכשהם יראו מה עובר עלייך ואיך את מתחזקת וכמה טוב לך- הם גם ירצו להגיע לזה!
אז חמודה שלי-
שיהיה בהצלחה גדולה,
אני בטוחה שתזכי להרבה סיעתא דשמיא!
תתחזקי המון-
וכל דבר שיש לך לשאול, וגם כשקשה- את יודעת איפה אנחנו. תמיד פה במיוחד בשבילך!
אשמח לשמור איתך על קשר.
עליזה
alizacton@walla.com