הטלויזיה בבית מפריעה לי, נגיעה בתפקיד

שלום,
לגבי השאלה הראשונה על טלוויזיה בבית.
המצב באמת לא פשוט. באופן עקרוני עומדים על הפרק שני פתרונות. הפתרון הראשון הוא לצאת במלחמה כוללת כנגד המכשיר. מכיוון שאין זה הבית שלה וההורים שלה אינה מעוניינים לזרוק את הטלוויזיה, פתרון זה אינו מציאותי. כמו כן, כדאי להימנע מוויכוחים מסוג זה, שיכולים לגרום למתח מיותר בתוך הבית ולא יועילו לכלום.
הפתרון השני הוא להפוך את הטלוויזיה ממכשיר שלילי למכשיר שאינו מזיק (לפחות עד כמה שניתן). הבעיות שהטלוויזיה גורמות הם קשות ביותר, אך יתכן וניתן להפוך אותו במידת מה למכשיר בעל השפעות חיוביות. אם מחליטים ללכת בכיוון זה אז הגישה הבסיסית היא שאנו לא נגד טלוויזיה, ויתכן ובעקבות כך היחס החיובי אל טענותייך מצד ההורים יגבר. קשה לתת פתרונות קסם לשינוי זה, אך ננסה להציע מספר כיוונים למחשבה.
אינני חושב שהמשפחה תסתפק בראיית חדשות, ואין כוונתי לכיוון זה. יש צורך לפתח בבית מושג שנקרא צפייה ביקורתית. הילדים מבזבזים הרבה שעות מול הטלוויזיה משום שהם נמשכים אחרי מה שהם רואים, ופשוט נתקעים שעות מוך המסך. ההשלכה של נוהג זה היא כפולה- 1. בזבוז זמן רב. 2. גם אם רואים בהתחלה תכנית 'צנועה', נשארים מול המסך גם אם התכניות השתנו ברמתם ובתכנם. טיעונים אלו אינם 'דתיים' אלא חינוכיים, וודאי שגם ההורים מודעים להם. צפייה ביקורתית משמעותה שלא צופים בכל דבר, אלא יש מינון חיצוני לתכניות שרואים. ניתן לדבר על כמה אפשרויות- סימון בתחילת השבוע של התכניות שרואים, הקלטה של התכנית ורק לאחר מכן רואים אותה דרך הוידיאו. לא משנה דרך הפעולה, העיקרון הוא שהילדים לא ימשכו ויראו כל תכנית, אלא תכניות שנקבעו מראש. בדרך זו הם לא יתקעו שעות מול הטלוויזיה, ולא יצפו בתכניות אסורות.
ישנם מאמרים בנוגע לצפייה ביקורתית ואנשים שמעבירים הרצאות וסדנאות בנושא זה. את יכולה ליצור קשר עם בית ספר 'מעלה' ולבקש מהם חומר, או שיפנו אותך לאתר באינטרנט שעוסק בכך.
דרך נוספת שניתן להוביל היא הכנסת תוכניות בעלות משמעות לצפייה המשפחתית. לא מזמן נפתח ערוץ תכלת עם תוכניות בעלות רמה אחרת ותכנים חיוביים יותר. גם בטלוויזיה ישנן תכניות טובות והשאלה היא האם מחפשים אותן. נקודה זו נכונה בעיקר בעידן ה'כבלים' שלמרות כל הערוצים המיותרים שם יש שם ערוצים מועילים (דבר זה נכון לטלוויזיה כמו שהוא נכון באינטרנט. יש כאלו שמחרימים את האינטרנט לחלוטין, אך וודאי שישנם אתרים מצוינים שנותנים מידע רב בנושאים כללים או אתרים תורניים שמגדילים ומאדירים את לימוד התורה).
בכל מקרה וודאי שאין פתרון קסם לבעיה זו, וכדי לנסות ולהשפיע יש לשמור על ראייה כללית ולא להינעל על גישה 'אנטי' קבועה.
לגבי השאלה השניה- איסור נגיעה.
כדי להבין האם יש בעייתיות במקרים שהזכרת מצד איסור נגיעה יש לבחון את יסודות האיסור, ובעצם מתי יש איסור.
השיטה העיקרית בראשונים והיא נפסקה להלכה היא שיטת הרמב"ם, שסובר שיש איסור דאורייתא בנגיעה. הרמב"ם מתייחס לדין זה שלוש פעמים בכתביו השונים- בפירוש המשנה לסנהדרין פרק ז משנה ד; ספר המצוות מצווה לא תעשה שנג; משנה תורה הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה א. וכך לשון הרמב"ם בפתיחתו למצווה זו בספר המצוות- "היא שהזהירנו מקרוב לאחת מאלו העריות ואפילו ללא ביאה".
אם מעיינים בכל המקומות שהרמב"ם מזכיר את דין זה, אנו נראה שהרמב"ם לא מדבר על כל סוג של נגיעה. הרמב"ם תמיד כותב שהאיסור הוא על "כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות" (המשך דבריו בספר המצוות). במשנה תורה הרמב"ם כותב- "או שחיבר ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר… כלומר לא תקרבו לדברים המביאים לידי גילוי עריות". הרמב"ם סובר שאיסור נגיעה מדאורייתא קיים אך ורק כאשר מתקיימים שני תנאים בדרך הקרבה: 1. דרך תאווה והנאה. 2. דברים המביאים לידי גילוי עריות.
האחרונים בספרות השו"ת סמכו על עקרונות אלו של הרמב"ם. נביא דוגמא כדי להדגים את דברינו: שו"ת חוות יאיר (סימן קפב)- מסופר בשאלה על אדם שהיה צריך לעבור בין ארצות שונות באירופה, והמוכס לא האמין לו ששתי הנשים שהולכות עמו הן בתו ואשתו. המוכס אמר לו שהוא יאמין לדבריו אם הוא ינשק את אשתו. הבעיה הייתה שאשתו באותו זמן הייתה נידה, ולכן הוא שאל האם במקרה זה מותר לו לנשקה. החוות יאיר ענה שמותר, משום שהאיסור לפי הרמב"ם הוא רק דרך חיבה. במקרה זה ודאי שאין דרך חיבה, אלא מטרת הנשיקה היא כדי לעבור את המוכס.
הבנה זו ברמב"ם היא גם יסוד ההיתר של רופא לבדוק נשים ולמדוד את הדופק שלהם. כאשר האחרונים אומרים שרופא טרוד בעבודתו ולכן אין איסור (שו"ת אגרות משה יו"ד חלק ג סימן נד. שו"ת אגרות משה חלק א סימן לג), ויש שהתירו להשיב לחיצת יד לאדם שמושיט יד לשלום כדי לא לפגוע בו (לעיון נוסף ראה בשו"ת בני בנים ח"א סימן לז. שו"ת אגרות משה יו"ד חלק א סימן צ. שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נו. שו"ת אגרות משה חלק ב סימן יד). (כל הדינים כאן הם בנוגע למגע בין איש ואישה. אין בעיה בהעברת חפצים מאחד לשני. ישנם מספר הרחקות בין הבעל ואשתו בתקופת הנידה לגבי מסירת חפצים, אך זה רק בין בעל ואשתו).
לפי עיקרון זה יש לחלק את התשובה לגבייך לשניים- יחס לחולים, ויחס לרופאים. לגבי החולים וודאי שמותר, ואף מצווה, לעזור להם בכל צורך רפואי שהוא. אני לא יודע מה תפקידם של בנות השירות בכל מחלקה אך הגיוני שיש מקרים שאינם נעימים אף יותר- מה אם תדרשי לרחוץ חולה במקלחת. אני לא יודע אם זה תפקיד בנות השירות, או שאם תבקשי לא לעשות זה אפשרי, אך יש לחשוב מראש גם על מקרה כזה. האם יעלה על הדעת שהחולה לא יתרחץ בגלל זה? האם אחיות לא ירחצו חולים? לפי גדרי ההלכה שראינו קודם אין זה חלק מהאיסור. האיסור הוא רק בנגיעה של דרך חיבוק ונישוק שנובע מתוך חיבה למי השני. בפעולות אלו יש חשש מהתפתחויות אסורות, שאינם שייכות כלל בנתינת יד לחולה.
לגבי הרופאים לא ברורה לי הבעיה. ברור שגדרי הצניעות הנדרשים הם ככל גדרי ההלכה, אך לא ברורה לי הבעיה. האם הקשר עם הרופאים שונה מהקשר שבין עובדים שונים בביטוח הלאומי? אין בעיה להיות בקשר טוב עם הרופאים, קשרי עבודה תקינים, אך אין כל סיבה שהם יחרגו מגבולות ההלכה. אין לך מה לחשוש מפני סיטואציות כאלו, ותמיד תזכרי שאת לא ממציאה את הגלגל. את לא הבת שירות הדתיה הראשונה בשערי צדק ולא האחרונה, וודאי הם מורגלים כבר ביחסי בנות השירות והצוות המקצועי (במיוחד לאור העובדה שחלק גדול מהצוות דתי).
הרבה הצלחה במשימה החשובה בשנה הבאה.
אוהד, חברים מקשיבים