החיים הולכים ונהיים יותר טבעיים. הכניסה לארץ ישראל קרובה מתמיד.
השבוע מתחילים את הספר של הדיבורים האחרונים של משה.
כל החיים של משה היו מדוייקים ומכוונים לשמים.
ומעכשיו מא' שבט, התאריך שבו פותח ספר דברים, עד ז' באדר הדיבורים שלו הם הכי בעולם.
ברגעים האלה שלפני מותו הוא מסתכל לבני ישראל בעיניים ואומר להם את האמת על החיים, על מה לוותר, איזה סוג של בית לבנות, כמה צריך להקשיב ללב ואיך עובדים בשדות, איך בונים מערכת משפטית ואיך נוצרים סדרי עדיפויות.
והדיבורים האלה שונים משאר החומשים כי הם בוערים, כי הם נאמרים במבט על, רגע לפני שנפרדים.
ועם הדיבורים האלה משה רצה שנלך הלאה בחיים שלנו.
ה' כל כך אהב את הדיבורים האלה של משה שהוא אומר לו:
"עכשיו אני מקריא לך את הכל, ממש כמו שאמרת ואתה תכתוב".
לכל החומשים אותה דרגת קדושה. כולם נאמרו מפיו של הקדוש ברוך הוא למשה.
אבל התנועה שלהם שונה.
ארבעת החומשים מופיעים מלמעלה למטה: הם דברי ה' אלינו
ספר דברים הוא מלמטה למעלה.
ספר דברים הוא הפתח לתורה שבעל פה. הוא הפתח לכך שלחכמים יש חלק בתורה.
הוא הפתח לכך שלכל אחד מאיתנו יש חלק בתורה.
מלמטה למעלה באהבה גדולה.
השבת, שתי תנועות החיים האלה נפגשות.
אומר האוהב ישראל מאפטא שיום השבת שחל בו תשעה באב הוא הגדול והקדוש מכל שבתות השנה.
יש כמה סיבות לדבר.
אחת מהן היא שתשעה באב נקרא מועד.
"קרא עלי מועד" (איכה א, טו)
איך זה יכול להיות שתשעה באב נקרא מועד?
אומר הנתיבות שלום שבתשעה באב היה גילוי אהבת ה' לישראל המתגלה במועדים.
במועדים היו כל ישראל רואים את הפרוכת שנגללה בבית המקדש ואת הכרובים שהיו פנים בפנים, מעורים זה בזה.
ובתשעה באב בעומק הצער, הכאב וההרחקות, מתוך הלהבות והעפר והאש
יוצא הארון עליו הכרובים. פנים בפנים, פניהם איש אל אחיו.
להגיד לנו שאהבה הזאת לא נגמרת.
היא רק מתחילה.
שבת שלום!
נועה וחברים מקשיבים
