הכל עניין של הסתכלות

שלום לך שואלת יקרה. עבר קצת זמן מאז שאלת את שאלתך ובכל זאת, אני מקווה שהדברים שאכתוב יהיו לתועלת.
מי מאיתנו לא קם לעיתים לימים כאלו בהם הכל מתנהל על 'צד שמאל', כל דבר שאנחנו מתכננים משתבש והיום נראה כמו רצף של טעויות עד שיש חשק לחזור לישון ולקום ליום טוב יותר…
כבר בגמרא דנו בשאלה עד היכן מגיעים הייסורים, כלומר, איזה אירועים שקורים לאדם ניתן להגדיר כייסורים. אחת הדעות המופיעה שם היא שאפילו אם אדם הכניס את ידו לכיס על מנת להוציא שלושה מטבעות של כסף ויצאו לו בטעות שתי מטבעות- זה ייסורים. כי זה באמת מכעיס, מעצבן, וממש קשה לעמוד בזה ולא להתעצבן.
אבל, כאשר אדם ניצב במצבים מסוג זה הוא צריך להפנים שלא סתם קורים הדברים כפי שהם, ומסתבר שאפילו דברים קטנים לא מתנהלים סתם אלא יש להם מטרה.
"את אשר יאהב ה' יוכיח". ה' מביא על האדם מצבים קשים- לעיתים יותר ולעיתים פחות, מתוך אהבה, כדי שנתקדם ונשתפר. כן… אני יודעת שקל להגיד וקשה להפנים ולחיות את החיים מתוך התודעה הזו, אך אם נבין שלכל דבר שקורה יש סיבה, אם נבין שזה מכוון לתועלתינו, יהיה לנו קל יותר להתמודד עם המצבים השונים.
איך?
קודם כל צריך להיכנס לפרופורציות. נכון, עמדת בפני מצב מעצבן, אך מצבים כאלו קורים מדי יום וכמעט לכל אחד. תסכימי איתי שעדיף להתמודד עם דברים מעצבנים קטנים מאשר עם ייסורים גדולים יותר…
דבר שני, אפשר לנסות לזהות מהי נקודת הקושי שלנו להתמודד עם המצב הקיים ולנסות לחשוב על דפוסי התנהגות לפעמים הבאות. אני אנסה קצת לפרט בכיוון אחד שכרגע עולה לי בראש. אם תחשבי על כיוונים נוספים אשמח לשמוע.
חשבתי על זה שהרבה פעמים אנחנו מתעצבנים במצבים כאלו כיוון שיש לאדם נטיה טבעית לרצות לשלוט על הנעשה בחיים שלו. וכשהדברים לא קורים כפי שאנו מתכננים- זה מעצבן אותנו. ענווה פירושה להכיר בכך שיש מישהו שיודע טוב ממני כיצד העולם צריך להתנהל ושלא תמיד מה שאני חושב- זה הכי טוב.
לכן, אפשר לנצל סיטואציות כאלו לעבודת מידות.
הזכרתי את עניין הענווה אך אפשר לחשוב בכיוונים נוספים. למשל, לנסות למצוא מה הטוב הטמון במצב החדש שאליו נקלעת. כתבת בעצמך שלמבחן התיאוריה לא היית כל כך מוכנה. מה שעולה לי כרגע בראש זה שעכשיו תהיה הזדמנות ללמוד שוב ולהגיע מוכנה למבחן שהוא הרבה יותר חשוב מכל מבחן בבית ספר, מבחן שדורש אחריות. נראה לי שאם כל אחד שניגש לתאוריה יחשוב על האחריות הכרוכה בנהיגה ועל הסיכון שיש בדבר לאור המצב הנוכחי בכבישים כבר בכך המצב ישתפר והרצינות שלנו בדבר היא הצעד הראשון לשיפור.
המספרה היתה סגורה- לא נורא, עכשיו יש לך זמן פנוי ואפשר למצוא משהו מועיל לעשות בו, הפלאפון אבד… באמת קצת יותר קשה אבל אני בטוחה שאפשר לנסות דרך טובה להתמודד.
בקיצור, הרעיון הכללי ברור, לנסות לשנות את ההסתכלות על החיים להסתכלות חיובית ולמצוא את הטוב שניתן להוציא מכל מצב.
עכשיו,כשאת בפרספקטיבה של זמן אפשר יותר לחשוב בכיוון הזה, ובעזרת ה' להבא גם תוך כדי המצב יהיה לך קל יותר לחשוב בכיוון.

תדעי שבעיני זה כלל לא עומד בסתירה למה שכתבת שבזמן האחרון ובפרט בחודש אלול את מתחזקת בנושא התפילה. הרי כל המטרה שלנו היא להתקדם ולהשתפר, אולי דווקא זה הלימוד הגדול שלך לחודש אלול- אולי דווקא ניצול של מצבים כאלו לעבודת המידות זו ההתקדמות והחזרה בתשובה הפרטית שלך?
הכל עניין של הסתכלות…
בהצלחה, גמר חתימה טובה
ושנה טובה.
ברוריה
brurya123@gmail.com