המקור לכיסוי ראש לאישה ועוד

שלום,
במשנה במסכת כתובות (פרק ז משנה ד) כתוב שאישה שיוצאת לשוק וראשה פרוע הרי היא עוברת על דת יהודית. בגמרא מקשים על כך שהרי האיסור לצאת בראש פרוע הוא מדאורייתא, ועונים שאכן האיסור הוא מדאורייתא, והמשנה מדברת על תוספת כיסוי לאיסוף השער. במשנה זו מובאים מספר מקרים שאם האישה עושה אותם היא עוברת על דת משה (-איסור דאורייתא), או על דת יהודית (-הלכות צניעות שתקפים לכל ישראל). אישה העוברת על דת משה או יהודית, בעלה יכול לגרש אותה והיא מפסידה את כתובתה. במשנה זו אנו נפגשים לראשונה עם החיוב של אישה נשואה לכסות את הראש, והחיוב הוא מדאורייתא משום דת משה.
הגמרא (דף עב) מסבירה את המקור לאיסור, וממנו אנו יכולים ללמוד על הטעם מדוע יש לכסות את הראש. הגמרא לומדת מפסוק בפרשת סוטה- "ופרע את ראש האישה". בפרשת סוטה מתואר התהליך של הקרבת מנחת סוטה, ומעשה פריעת שער האישה הוא חלק מתהליך זה. מפסוק זה אנו רואים שאישה נשואה הולכת עם כיסוי ראש, וכאשר יש חשש של שהאישה סטתה אנו פורעים את ראשה. במשך כל זמן הנישואים הולכים על שער אסוף ומכוסה וכעת פורעים אותו.
מעשה הַפְּרִיעָה בא לבזות את האישה. כל התהליך של אישה סוטה מבוסס על ביזיון, שנובע ממעשה האיסור. האישה עשתה מעשה פריצות ולכן כרגע עושים מעשה ביזיון שיסודו במנהג פריצות. בנות ישראל הכשרות הולכות עם כיסוי ראש משום צניעות, והיא שעשתה מעשה בהמה מביאה קרבן 'יָרוּד' יותר ועושים לה כעין מעשה בהמה. הלימוד הוא שילוב של ראייה שנשים נשואות אינן הולכות פרועות, ושל העובדה ששער פרוע הרי זה מעשה פריצות.
הגמרא בברכות (דף כד) מציינת מקומות בגוף האישה שהם ערווה ואסורים לקרוא קריאת שמע כנגד אישה שמקום זה מגולה אצלה. אחד מהמקומות שמוזכרים בגמרא הוא- "שער באישה ערווה". מגמרא זו אנו רואים שטפח שער שמגולה (באשה נשואה) מעיד על חוסר צניעות. ישנם אברים ומקומות בגוף האישה שההלכה מחייבת לכסותם מתוך הבנה לנפש האדם, ולגורמים לפיתוי האדם.
בימינו נוספה סיבה נוספת לחשיבות כיסוי הראש. כיסוי ראש מהווה סמל לכך שהאישה נשואה והיא נמצאת במעמד אישי של 'אינה פנויה'. בחורה צעירה שלומדת באוניברסיטה מודיעה לכל הבחורים שסביבה שהיא תפוסה, ושאף אחד לא יחשוב 'להתחיל איתה'. שיקול זה אינו הלכתי טהור, אך הוא נכון מצד רוח היהדות ודת יהודית בצניעות.
כמעט כל הלכה בשולחן ערוך נתונה במחלוקת פוסקים הן בתקופת הראשונים והן לאחר השולחן ערוך. ריבוי הדעות נובע ממחלוקות בהבנת דברי הגמרא, ובמחלוקות בדרך ההכרעה ההלכתית. אנו נתקלים בבעיה של ההכרעה בכל נושא, ואחד מהם הוא בְּפִרְטֵי הַהֲלָכוֹת בכיסוי ראש. כמו שיש מחלוקת האם ניתן להסתמך על היתר מכירה בשנת שמיטה כך ישנם מחלוקות בדיני כיסוי ראש. נציג כאן את הדיון העיקרי בנוגע לגילוי טפח בשער, אך ההכרעה צריכה להיות כמו בכל נושא אחר (או ע"י רב קבוע, או על פי ספר מוסכם כמו בכל נושא אחר).
הרב משה פיינשטיין (בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נח) מבין מהגמרא שאין בעיה לגלות חלק משער הראש. האיסור הוא ללכת עם שער פרוע, אך כאשר עיקר השער מכוסה ואסוף אין איסור אם חלק מקצות השערות מגולות. אסור לגלות יותר מטפח מהשער (כשמונה ס"מ), וזה לאור הגמרא בברכות ששער הינו כשאר מקומות שצריכים להיות מכוסים. לאור זאת האגרות משה מבין שאין בעיה שאישה נשואה תגלה טפח בשערה. ישנם אחרונים שחולקים על האגרות משה בהסבר מהלך הגמרא, וגם בתשובה שם הוא מביא שאמנם יש החולקים עליו. בסיכום התשובה הוא אומר שדינים אלו חלקם בגדרי דת יהודית ו'הלכות צניעות', ובהם קשה לקבוע גדרים וחלק מהלכות נובעות ממנהג המדינה (אין הכוונה לכיסוי ראש, אלא לגילוי חלק משער הראש). לכן הוא אומר שכמו בכל הלכות צניעות ראוי להחמיר אף בכך, וכל אישה צריכה להחליט לעצמה על גבולותיה בעניין זה. {לאחרונה, הרב שרלו ענה על מספר שאלות בנושא זה. ניתן לראות זאת באתר האינטרנט או בספרו רשות היחיד}
הרב משה פיינשטיין נחשב כפוסק שרבים סומכים עליו להלכה, ויש מקום שכל אחת תשקול עניין זה לעצמה לפי רמת צניעותה. חשוב להבין את הטעם שעומד מאחורי ההלכה של חיוב כיסוי ראש, ולהבין שאין זה מטרד אלא פריט לבוש בעל משמעות בתוך מערכת הנישואים.
אוהד, חברים מקשיבים