הן רוצות להיות חברות שלי ואני לא רוצה אותן

שלום חביבתי.
אני חושבת שאת עושה מצווה גדולה בכך שאת חברה לבנות שהקשר איתן קשה לך- ובעיקר בגלל שאין להן הרבה חברות והן זקוקות לך.
הרבה מצוות ועשיית חסד כרוכים באי נוחות וזה חלק מגדולת המעשה.
מעני'ין אותי לשאול מדוע את לא רוצה בחברתן ומה מפריע לך, ואני חושבת שזה מהותי לעניין. אם את רק לא נהנית, או ממש סובלת? האם הן פוגעות בך או מסבות לך צער, או שמא הן דחויות חברתית???….
משתמע ממכתבך שהן אכן שמחות בחברתך ובקשר איתך- ועל כן הן מתקשרות הרבה, מעוניינות להפגש וכו'.
גם אותי מעניין למה זה קורה לך הרבה. את בוודאי משדרת נועם וידידות ועל כן אנשים רוצים בקרבתך ומזה את צריכה להיות מוחמאת. את גם רגישה מאוד לתגובה שלהן ומשתמע שאינך רוצה לתת להן להרגיש דחויות. זה מאוד חשוב ומעורר הערכה.
אם את מרגישה שהקשר הזה הוא חסד, ואת יודעת ואף אומרת כאן שאת תורמת להן הרבה, ואת מוכנה ל"הקריב" קצת על מנת לעשות חסדים עם אנשים, ואת מבינה שזה חשוב שכן להן בודאי יותר קשה- אז עשי את המצווה בלב שלם ובנפש חפצה. אבל זה כל עוד זה לא יגרור אותך לכעס עליהן במשך הזמן , וכעסים כאלה שנשמרים בבטן (סיפרת במכתב שזו הפעם הראשונה שזה נמשך זמן רב כל כך) סופם לצאת החוצה, וחלילה לא בדרך הכי נעימה- דרך שעתידה לפגוע בהן יותר. אני מציעה לך לעשות את הדברים מתוך ידיעה שאת עושה אותן מבחירה לעזור, לסייע , להתנדב. זה י'יקל עליך. שמתי לב שלאנשים יותר קל להתנדב ולסי'יע לנזקיים, פגועים פיזית או נפשית וכו' אבל יותר קשה לעזור כאן, קרוב, לאנשים שקצת דומים לנו- אבל צריכים אותנו כל כך. מעניין מאוד למה. אני לא חושבת שיש ערך פחות בעשיה זו מזו.

דעי שלאנשים יש רגישות. הם יודעים בדר"כ אם הם רצוי'ים אם לאו, ומאוד קל לגרום לאדם לדעת מה אתה חש. לכן כשאת אומרת שאת לא תרצי חברה שלא נעים לה ממך וזו הסיבה לחברותכן , תחשבי שאולי הן יודעות את זה , אבל זקוקות לך ועל כן לא רוצות לוותר. מעבר לזה אם תחושי שלא טוב לך, שקשה לך וכו' המסר יעבור. עם הזמן.

אבל הכי חשוב – מה את בוחרת.
אני יכולה לתת לך מגוון עיצות שיתנו לך קצת אוויר לנשימה: הכירי להן בנות נוספות, חדשות, מכל מיני מקומות- אולי הן יתערו עם חברות אחרות ויעשו איתן דברים וזה ייתן לך קצת מרחב. נסי להציע להן להשתתף בפעילויות כמו חוגים, התנדבויות, תנועת נוער- מקום בו הן יכולות להכיר עוד מגוון של אנשים וכך אולי להתחבר יותר, עם אנשים שיחבבו אותן והן אותם, וקצת להניח לקשר שלכן קצת חופש. לכי איתן אפילו כמה פעמים ראשונות.
את יכולה להחליט מראש כמה זמן את מקדישה לידידות הזו (נניח שעתיים בשבוע) ולהסביר לבנות שזה הזמן שיש לך, שאת עסוקה במשפחה, בלימודים בעשייה.
אגב, ניסית להכיר בין שתיהן, או בין שאר הבנות שזה קרה לך איתן? אולי הן תמצאנה שפה משותפת?
אם תחליטי שאינך עושה את הדברים מצביעות אלא מבחירה- גם את תרגישי אחרת. אני חושבת שיש פה מעשה גדול. כרוך אמנם בהשקעה, בסבלנות, בטוב לב ובהרבה כוח רצון- אבל מעשה טוב, מועיל ודוגמא אישית ומודל לחיקוי לסביבתך.

דבר נוסף: מאוד חשוב המסרים שאנו שולחים כבני אדם. מחקרים רבים מראים שאנשים קולטים רק 20% מהדברים שאנו אומרים ו-80% שדרים (!) שאנו מוסרים ללא מודעות. אם את טוענת שאנשים קולטים ממך מסר הפוך לפעמים, גם אם כרגע זה חיובי ולטובה, בכל מקרה חשוב לנו להבין מה המסרים שאנו שולחים לאנשים- גם כדי חלילה לא לפגוע בעתיד, וגם כדי באמת להעביר את מה שרצינו לומר ואת זה בלבד.

מאחלת לך הצלחה בכל שתבחרי
שלומציון
shlomtsionk@yahoo.com