העולם הזה – תקלה ביצור?

שלום רב,
ראשית – סליחה ממש על העיכוב הגדול… שאלתך ממש שאלה מצויינת ונכונה עם המון מחשבה עמוקה, וגם אנחנו לא רצינו לשלוף תשובה מהשרוול, ועומס השאלות הדחופות גרם לעיכוב… בכל אופן זה לא בסדר, וסליחה.
שנית, את ממש צודקת בגישה הבריאה שלך שלא יתכן לומר שכל העולם היום הוא תוצאה של תקלה וטעות, וכל המטרה שלנו היא לחזור לתכנית המקורית. כך גם רואים מכמה מקומות בדברי חכמים, כמו למשל מהמשפט "תשובה קדמה לעולם" שתיכף ארחיב ביחס אליו. הרי הקב"ה מעל הזמן וצופה הכל מקדם, ואנחנו מאמינים שכל התהליך שאנחנו עוברים הוא בסופו של דבר תהליך אלוקי, שתוכנן מראש.
השאלה שלך מובילה לשאלה הגדולה חזקה – וכי מדוע בכלל ליצור עולם ´גשמי´? למה לא ליצור עולם שכולו רק מלאכים? הצד הפנימי של התורה מלמד אותנו שבבריאת העולם היה צמצום ענק – הרי ד´ מלוא כל הארץ כבודו – והכל זה משהו רוחני שהוא הקב"ה – והיכן יהיה לכאורה ´מקום´ לעולם גשמי בתוך כל זה? כך שבבריאת העולם כביכול ד´ "צמצם" את עצמו, ויצר מקום מסוים בו הוא ´לא נמצא´, לפחות לא באופן גלוי, ושם ברא את העולם הגשמי שלנו – בו הקב"ה הוא ´אל מסתתר בשפריר חביון´, בו ההתגלות שלו היא נסתרת.
והרי עצם הצמצום הזה הוא דבר נורא ואיום. אם כשאדם חי הופך לדומם אנחנו קוראים לזה ´מוות´, אז לקחת את הדבר הכי עליון והכי עצום שיש בעולם משהו אין סופי, ולהכניס אותו לתוך קופסא ומסגרת כזו גשמית ומוגבלת? הרי זו מיתה גדולה ונוראה מאוד! אז למה באמת?
וכמו בכל הקוסמוס, בעולם הגדול – כך גם בעולם הקטן – באדם.
הרי הנשמה היא חלק אלוק ממעל – היא חלק מהקב"ה, חלק מהאין סוף הזה – למה הקב"ה בא ו´תקע´ אותה בתוך איזה גוף גשמי ומזוהם? את הדבר הכי זך וטהור הכניס למקום חשוך ואפל עם כל כך הרבה נטיות ויצרים וכשלונות… למה? לא היה יותר פשוט לברוא עולם מושלם באמת? עולם של מלאכים?

נכון, תשובה מוחלטת לזה לא תהיה לנו, אך נדע לפחות להסתמך על מדרש מפורסם המספר על דיון בין משה רבנו לבין המלאכים ברגעים האחרונים לפני מתן תורה. כשהקב"ה בא לתת למשה את התורה – כל המלאכים נרעשו ונזדעקו – למה את התורה הקדושה והנפלאה הוא רוצה למסור לאיזה קרוץ חומר מסכן?!
וד´ ביקש ממשה שיענה להם – ומשה ענה להם שהרי מה כבר כתוב בתורה? מה זה כל המצוות עשה ולא תעשה האלו? האם המלאכים יכולים לחטוא? ומה עם קיום מצוות? הרי הם לא יכולים לעשות שום דבר כזה. כמו שהם לא יכולים ליפול – הם בטח שלא יכולים להתעלות! הם פשוט ´עומדים במקום´ (אחרי הכל יש להם ´רגל ישרה´…) והנה כל מה שהתורה אומרת לנו זה איך להתעלות ולהתקדם ואיך לא ליפול! תורה שהיתה הרבה הרבה זמן עוד לפני שהעולם נברא, שהיתה גנוזה אצל הקב"ה כל המטרה שלה היא האדם והעולם הגשמי וה"מסכן". כך שאיך שלא נגיד, כנראה שיש בזה משהו גדול מאוד וחשוב מאוד. אחרי הכל בשביל כל זה כנראה נברא העולם.

אך מה הוא הדבר הזה?

ננסה להסתכל על כך בכמה פנים, כל פן בנוי על גבי הקודם.

ישנו מושג בחסידות שנקרא ´ירידה צורך עליה´.
הרבה פעמים יש לנו דברים שנראים כמו ירידה, כמו הרס וחורבן – אך אם מסתכלים עליהם טוב טוב ובעיניים הנכונות לפתע מתגלה לנו שזה בכלל לא הרס, אלא חלק מבניין גדול. כמו שכשעושים התעמלות אז נורא מתאמצים והשרירים מתעייפים, אם נסתכל עליהם במיקרוסקופ נראה שהם בעצם נהרסים ו"נשברים"… אלא שבסופו של דבר אחרי מנוחה ותזונה נכונה הם לפתע נבנים בחזרה – אך לא לאותו מצב בהם היו לפני האימון – אלא מתחזקים הרבה יותר!
כך גם אנחנו, וכך גם העולם.
הנשמה יורדת למטה ממקום קדוש ועליון לתוך עולם גשמי מלא בנסיונות וכשלונות. אך כל זה נעשה לא לחינם! לא ולא, ריבונו של עולם לא מנסה חס וחלילה סתם להתעלל בנו ובנשמה היקרה שבנו. כל זה נעשה כדי לחשל ולחזק את הנשמה. הרי כל נסיון ונסיון מעלה ומקדם אותנו עוד ועוד! דמיני לעצמך איזה חנון מסכן ושברירי שהולך לטירונות ובסוף האימונים הוא חוזר כולו שרירי וחסון… מה הוא עבר שם בטירונות? לא בדיוק ´כפר נופש´… אך לכל זה היתה מטרה גדולה מאוד, והנה תראי מה נהיה ממנו בסוף.
הקב"ה בורא את העולם ויוצר בו משהו גשמי מלא בקשיים – אך כל זה בשביל המטרה שאחרי כל הנסיונות מה שיהיה בסוף הוא הרבה יותר גדול ממה שהיה בהתחלה!
ולמה זה צריך להיות דווקא ככה, דווקא דרך חטא? כי הרבה פעמים אנחנו מגלים שדווקא כאשר רואים מה זה חושך, האור שלנו הרבה יותר ברור.
אדם שמעולם לא נפגעה שמיעתו מעולם לא ידע להעריך באופן שלם את היופי והנפלא של הצלילים. אדם שלא טעם מעולם את טעמו הנורא של החטא – לא יבין באופן שלם את הערך הנפלא של מצווה. הרבה פעמים דווקא כשאין משהו פתאום אנחנו יודעים להעריך אותו הרבה יותר טוב. וכמו שאם נהיה בחדר מלא במנורות, ולפתע מישהו ידליק איזה פלורוסנט אף אחד לא ירגיש בהבדל – לעומת אם נשב בחדר חשוך ושחור, רק אם מישהו טיפה יפתח את הדלת נראה איך החדר מוצף באור גדול ונפלא, ואיזה הבדל עצום יש בין האור לחושך…
דווקא דרך ההתמודדויות שלנו אנחנו מתחזקים עוד יותר.

כי כשהאדם יודע מה זה רע, אז הוא יודע לבחור -באמת- בטוב.

ויותר מזה – אם נזכר פעם במבטו של קבצן שבא לבקש נדבות – פנים חפויות ומבוישות. למה הוא מתבייש? כי הוא יודע שמה שהוא מקבל לא שייך לו באמת. הוא מקבל את זה בתורת ´חסד´. או כלשון חכמים "נהמה דכיסופא" – לחם בושה. האדם רוצה לעמול ולדעת שמה שהוא עושה הוא זכה בו בעצמו. שאף אחד לא היה צריך ´לתרום´ לו את זה ו´לרחם´ עליו. האדם רוצה לדעת ולהרגיש טוב שזה שלו באמת.
חסד גדול מאוד עשה עמנו ריבונו של עולם שלא נתן לנו את הקדושה והעולם הבא ב´חינם´. הרי איך נרגיש אז? ואם ננסה קצת להמשיל את הדברים ולייחס למלאכים קצת רגשות – הרי איך "מרגישים" לכאורה? הרי הם לא יכולים להתקדם לשום מקום. כל מה שיש להם כבר יש להם. הם הכל קיבלו ´במתנה´ מהקב"ה. הם לא יודעים את טעמו המר של החטא, אך גם לא את ניחוחה הנפלא של מצווה, את האושר הגדול של הצלחה והשמחה הסיפוק העצום שבהתקדמות, בלדעת שעשיתי משהו והצלחתי בו והשגתי אותו. (וברמה מסוימת גם בעלי חיים הם בדיוק אותו דבר…)
אם כל העולם היה מושלם, וכל בני האדם היו מושלמים, וכל המציאות היתה מושלמת – איך היה זה להרגיש אז? עולם שכולו רובוטים מכאנים שהכל שם בא במתנה ובחסד?

במקום זה ברא הקב"ה עולם מורכב, מסובך, מלא בבעיות. אך הוא גם ברא בבני האדם את האפשרות לבחור – את הזכות לבחור – לבחור בטוב ובנכון, כדי שכשהם יבחרו בטוב הזה הוא יהיה שלהם -באמת-.

ואולי משהו עוד הרבה יותר מזה, המשלב בין השניים.
ישנה רוחניות וגשמיות בעולם שלנו. ונראה לנו לכאורה שהרוחניות זה דבר טוב, והגשמיות זה דבר רע. וכל המטרה של האדם זה בעצם נסיון אחד גדול, מאבק גדול ואין סופי בין הרוחניות והגשמיות – שהמטרה היא שהרוחניות תנצח את הגשמיות…
אך לא כל כך מובן לפי זה למה בכלל צריך באמת את כל הגשמיות הזו, אם כל המטרה היא סה"כ לנצח אותה…

רבותינו מלמדים אותנו דבר נפלא – יש קודש, ויש קודש קודשים.
הקודש הוא באמת הרוחניות, איפה שהגשמיות לא נמצאת. משהו רוחני הוא קודש.
אך יש משהו יותר מזה – שהוא קודש קודשים – – לא כשהגשמיות לא נמצאת, אלא דווקא כשהיא -כן- נמצאת. כשהגשמיות נמצאת אך היא איננה לבד – אלא יד ביד עם הרוחניות! כשהגשמיות מוארת מהרוחניות, כשבתוך החול מאיר לנו הקודש – זה לא סתם ´קודש´ – אלא זה הרבה יותר מזה – זה קודש קדשים!
ואם נמשיל את זה קצת – זה לא כל כך "חכמה" שמה שהוא קדוש הוא עובד את הקב"ה וזה הכל בסדר… זה הרי מובן מאליו, כמו שזה לא כל כך ´מפתיע´ לראות מישהו גאון עילוי שכל היום חורש על הלימודים שהוא מקבל 100 במבחנים.
אבל הרבה יותר חזק מזה זה דווקא לראות את מה שנראה במבט ראשון לא שייך, דווקא את התלמיד הכי גרוע והכי מופרע, הזה שלא נראה שיש לו בכלל כשרון, זה שכולם מבטיחים לו שהוא לא יוצלח וממנו לא יצא שום דבר… כשדווקא הוא פתאום מתחיל ללמוד ולחרוש, ולהתאמץ שוב ושוב, למרות שזה קשה והוא לא מצליח – ולמרות זאת להשקיע עוד ועוד ועוד ופתאום בתעודה רואים שהוא קיבל בהכל 100 – זה הרבה יותר גדול ונפלא. הוא הרבה יותר ´הצליח´ מהחבר הגאון שלו שלא התאמץ בקושי. במי עכשיו יותר נאמין? במי יותר נשמח ובמי יותר נתגאה אם לא באותו ילד מופרע ומסכן שעכשיו סיים את הלימודים בהצטיינות?
דווקא כשהעולם הגשמי נהיה קדוש, דווקא שבתוך העולם הגשמי, או בתוך הגוף הגשמי שלנו, כשדווקא שם הקדושה שולטת, דווקא שם זה הכי גדול שיכול להיות. דווקא זה קודש קודשים.
זה לא כל כך מפתיע שהקב"ה מתגלה בעולמות העליונים ובעולם הבא וברוחניות… הדבר האמיתי והגדול הוא לראות דווקא את הקב"ה מתגלה במקום שבו לא רואים אותו סתם כך. דווקא בעולם בו הוא ´מסתתר´. בעולמות העליונים כל יום אומרים ´קדוש קדוש קדוש´. שם כל הזמן ד´ מולך על כולם וזה ברור ופשוט…
דווקא פה, בעולם הזה, המסכן והקשה והמסובך… דווקא פה כשד´ יהיה אחת ושמו אחד, דווקא פה כשכל הגויים יגידו ד´ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, דווקא כשבעולם הזה ד´ יתגלה לעייני כל חי – – זה הרי השבח והגילוי הגדול ביותר שיכול להיות לקב"ה.

וזו בעצם מטרתו של האדם – לא סתם ´ירידה צורך עליה´ כדי ש´ננצח´ את העולם הגשמי – – אלא ירידה כדי -להעלות- את כל העולם איתנו יחד בחזרה למעלה! כדי שננצח לא מלשון נצחון – אלא כמו מנצח במקהלה, שמנהיג את כל הכלים למנגינה אחת יפיפיה.

האם זה משחק? חלילה. זה הכל מתוכנן מראש. הקב"ה מראש תכנן את העולם ותבע בו את הנסיונות ו[היכולת] ליפול ולהכשל – וכך גם הטיל על האדם את המשימה הזו – לתקן את כל העולם.
העולם לא היה ´מושלם´ לפני חטא האדם הראשון. על האדם ניתנה עבודה גדולה מאוד "לעובדה ולשומרה", ד´ ציווה את האדם לפרות ולרבות ולשלוט בעולם כדי לקדם אותו ולגלות בו את ריבונו של עולם. אלא שאז זה היה פשוט והרבה יותר קל. אז האדם ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות והוא הכי רצה לעשות את זה בעולם, וידע בדיוק מה הוא לא רוצה לעשות – וזה היה כל כך ברור – כמו שאנחנו אומרים שאנחנו ´לא יכולים´ לקפוץ מהגג – בטח שאנחנו יכולים, אבל זה כל כך ברור לנו שזה רעיון גרוע שאנחנו לא ´מסוגלים´ לעשות דבר כזה.
ומה האדם עשה כשאכל מעץ הדעת -טוב ורע-? אם לפני זה ההבדל בין המצווה והחטא היה כמו הבדל בין אמת לשקר – פתאום זה נהיה "טוב ורע". פתאום זה כבר לא כל כך מוחלט. אחרי החטא השיקולים של האדם הם אחרים לחלוטין – הוא כבר לא חושב אם זה נכון או לא נכון, אם זה אמיתי או שקרי… – הוא חושב אם זה טוב לו או לא. ואנחנו כבר יודעים שזה לא הכי ברור בעולם… עכשיו כל הסיפור נהיה הרבה יותר מסובך וקשה.

המטרה עצמה לא השתנתה. המטרה של האדם היא לגלות את הקב"ה בעולם הגשמי, וזו בעצם הגאולה האמיתית. אך היתה לאדם דרך קלה לעשות זאת, והוא בחר בדרך הקשה והמסובכת. אנחנו מאמינים שמעז יצא מתוק והגאולה שתצא מכל התהליך הארוך הזה תהיה אולי הרבה יותר גדולה וחזקה ממה שהיא היתה אמורה להיות קודם.

הגאולה בו תבוא, בעיתה או באחישנה. נכון אולי אנחנו יכולים לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות כלום, והנה הגאולה תגיע. אך מתי? ובאיזו דרך? וכמה גאולה גדולה זו תהיה? אולי היא יכולה לבוא בקטן בלעדי האדם, אך לא לשם כך נברא העולם והאדם. כל המאבקים והייסורים האלה נעשו כדי שהאדם יעזור לקב"ה להביא את הגאולה הזו וכך היא תבוא הרבה יותר בגדול! איזה אושר זה שנוכל להגיד שאת כל זה -אנחנו- עשינו!
כל היסורים הללו הם כמו חבלי לידה. אשה יולדת סובלת נורא בלידה, אך היא יודעת שכל זה שווה את המטרה הנפלאה שלה היא תזכה בסוף, לילד לו היא מצפה כל כך הרבה זמן.
וכך גם אנו – כל היסורים האלו, וכל הקשיים והמאבקים והתהליך הארוך בו אנחנו שותפים – – זה הכל שווה את זה, שווה את הגאולה הגדולה שבו תבוא בעזרת ד´, ובעזרתנו!
אני מניח שעדיין יש לך הרבה שאלות שתרצי לברר, ואני ממש מציע לך ללמוד תורה בצורה מסודרת, מספרים או על ידי שיעורים. יש היום מגוון גדול ואני בטוח שתמצאי את הדברים המתאימים לך. למשל, באתר 'ישיבה' יש הרבה שיעורים בעניני הגאולה והם יכולים בהחלט לעניין אותך.
כל טוב,
מוטי.
zgabbay@gmail.com