הצוות "נעלם" מהסניף בקיץ

מדריך יקר, שלום.

חופשת הקיץ, שמרביתנו ממתינים לה כל השנה, היא בהחלט הזדמנות להתאוורר מהשגרה ולצבור כוחות לשנה החדשה. כפי שאתה מתאר, היא גם יכולה להוות אתגר לאלה בינינו שעוסקים בחינוך ובהדרכה. הבעיה שאתה מציג חושפת נושא יסודי שרלוונטי בעצם כל השנה, אבל בולט במיוחד בחופשה: עד כמה הפעילות בתנועת הנוער היא "מסגרתית" או אישית?

אז כולנו יודעים שתנועת נוער היא לא בית ספר, ולכן היא כלולה במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי. מצד שני, ישנה מסגרת וישנם חוקים וכללים. ובאמת, לא תמיד קל ופשוט למדריכים להיות גם סמכות בעלת תוקף, וגם דמויות מנהיגותיות שניתן לתת בהן אמון.

[איזון וגמישות]
אחת הפתרונות לאתגר הזה הוא: גמישות. מדריכים צריכים להיות עם אצבע על הדופק ומאוד ערניים למצבים משתנים – ולהגיב בהתאם. ולצורך העניין נוכל לקחת את הבעיה שאתה מציג: חופשת הקיץ. חלק מהמדריכים, ומן הסתם גם חלק מהחניכים, לא נמצאים בתדירות הרגילה ויוצאים לחופשות ופעילויות שונות. וזה כשלעצמו בסדר גמור כמובן. על אף שלמדריכים יש מחויבות בסיסית לסניף ולקבוצה, קשה לטעון שהם כפופים למשמעת צבאית שמחייבת אותם להגיע ל 100% נוכחות. ולכן המערכת כולה – הסניף והקבוצה – נדרשים להפעיל את הראש ולתכנן את לוח הזמנים של הקיץ באופן שמאזן בין הצרכים של המדריכים כבודדים לבין האינטרס של הקבוצה.

בנוסף לעניין הטכני של תיאום לוחות זמנים, כדאי לזכור שביציאה מהמסגרת הרגילה של השגרה יש גם יתרונות פוטנציאליים. נניח שאחד המדריכים לא יוצא למחנה. יש בכך בוודאי קושי טכני כיוון שהמדריך הנותר צריך לשאת בנטל כבד יותר של ארגון וטיפול בחניכים. בה בעת השינוי במבנה הרגיל יכול להוות הזדמנות לקשר מסוג קצת אחר בין החניכים לבין עצמם ובינם לבין המדריך שיוצא איתם למחנה.

[תחזוקה שגרתית של צוות ההדרכה]
בשולי הדברים אתה מעיר שהבעיה היא לא רק "קיצית" אלא שיש מדריכים שפחות אכפת להם ושהם לא אוהבים "לעבוד קשה". אם היה מדובר במפעל לסיכות ביטחון היו עומדות לרשותנו כמה שיטות כדי להגביר את פיריון העבודה. כיוון שאנחנו מדברים על הדרכה, קשה יותר לגרום למדריכים להיות מדריכים טובים ומשקיענים יותר כל עוד אין כמעט מוטיבציה מצידם בכיוון הזה. וכאן יש צורך בשיתוף פעולה הדוק ומתמשך יותר בין המדריכים ש"אכפת להם" לבין הקומונרית והצוות כולו, כדי ליצור תחזוקה טובה של המורל והמוטיבציה של הצוות באופן שגרתי (וכמובן, במידת הצורך – לשחרר מדריכים שפשוט אינם מתאימים…).

[לסיכום:] למרות שהשיח בנושא הדרכה בסניפים נוגע המון בעניין העבודה מול החניכים, כדי שייווצר בסניף צוות עובד ומתפקד צריך להשקיע עבודה באופן שגרתי. העבודה הזאת צריכה להיות משותפת למדריכים ולקומונרית. עיקר היוזמה והאחריות מוטלת על המדריכים שיותר מעורבים ואכפתיים לגבי מה שקורה בסניף, כיוון שמטבע הדברים המדריכים האדישים יותר לא יעשו הרבה. ולכן "משבר הקיץ" יכול, עם כל הקושי שבו, להועיל בכך שהוא ישמש עבורכם קריאת השכמה להתבוננות ותשומת לב במצב של הצוות ולגיוס הצוות והמרכזת לחשיבה מעמיקה בנושא.

במישור המעשי המיידי: נדמה לי שחבל שתיקח דוגמא שלילית מחבריך המדריכים ה"סוררים", ואין צורך שתברח. חשוב שתעבוד באופן יסודי מול הקומונרית, תשתף אותה בקושי שלך ותגייס אותה לסייע לך לפתור את המצב. אתה צודק שזה לא תפקידך לחנך את המדריכים, אבל בהחלט מוטלת עליך אחריות לפעול לתפקוד מיטבי של קבוצת המד"שים שאתה חלק ממנה. ולכן חשוב להבהיר את הבעייתיות במצב גם למדריכים וגם לקומונרית, להיות ענייני ותקיף, לגלות מעורבות ואכפתיות – ולקוות לטוב.

אתה מוזמן להמשיך לעדכן בהתפתחויות.

הרבה הצלחה!

אוהד

ohadspt2@gmail.com