הרהורי תשובה (ועל טעמי המצוות)

תשובה:

שלום לך,

לפני הכל אני מרגיש חובה לציין את הערכתי לדבריך. לרצון שלך לגלות, לראות להבין ולחקור. ובמיוחד לשאיפה לרדת לעומק העניין ולהתחבר אליו. זה ממש לא פשוט בימינו להמשיך לחקור אחרי האמת. למי היום איכפת ממנה? כולם אומרים רק אכול ושתֹה כי מחר לא קיים. ואתה זכית להיות מהמעט שממשיכים לחפש אחרי האמת. אשריך וטוב לך.

ועכשיו לגוף שאלתך.

בעניין הטעם למצוות שבין אדם למקום. צריכים להקדים ולומר שאפשר לתת טעמים וזה גם חשוב מאוד, אך לגעת בטעם האמיתי והשלם אי אפשר. מדוע? כמו שאמר הנביא ישעיה (נ"ה, ח´-ט´): "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה´: כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם". אנחנו פשוט לא יכולים להבין את דרך ה´ האמיתית. זה בכלל לא במושגים שלנו. בדיוק כמו ילד בן חמש שתנסה להסביר לו כיצד סדרה הנדסית מתקיימת ומדוע היא נכונה. זה פשוט לא במושגים שלו. כך גם ההבנה שלנו ביחס לה´ (והרבה יותר מכך).
אם כן, היה אפשר לשאול, מדוע אני אמור לעשות את המצוות הללו אם אינני מבין את טעמן? התשובה לכך היא פשוטה, משום שבעיקרון אנחנו לא צריכים לעשות את המצוות בגלל שאנחנו מסכימים אתן. הסיבה שאנו עושים את המצוות היא כי אנחנו חייבים. אנחנו מאמינים בה´ ובתורה, וזה מה שהם אמרו לנו אז אנחנו פשוט עושים. יחד עם זאת זה נכון וחשוב מאוד להבין אותן ואת טעמן. ובאמת באמת להתחבר אליהן. כי הרי אין מעשה המצווה בידיים בלבד שווה למעשה המצווה שנמצא בו גם הלב (כדברי הרמב"ם במשנה תורה, ספר הקרבנות, הלכות תמורה, פרק י"ד, הלכה י"ג. וכן כתב הרמב"ם גם בספר העבודה, הלכות מעילה, פרק ח´, הלכה ח´).

וכעת נִגע במעט מן המעט שאנחנו יכולים להשיג.
מכיוון שיש בתורה 248 מצוות עשה, ו365 מצוות לא תעשה, נראה שיהיה קשה מאוד לגעת בכל הפרטים. גם אם נוריד את המצוות שאינן רלוונטיות לנו כיום, לצערנו (כמו מקדש, שלוקח משהו כמו 185 מצוות עשה ולא תעשה), וגם את אלו שבין אדם לחברו (כפי שציינת שאתן, ב"ה, אין לך בעיה), בכ"ז ישארו לנו מצוות רבות. עקב כך, ננסה לעמוד על כלל הכולל כמה שיותר פרטים כדי למצות את העניין עד כמה שאפשר ובקצרה.

בכללי אפשר לחלק את המצוות שבין אדם למקום לשלושה סוגים:
הראשון, מצוות שתכליתן קרבה לה´. השני, מצוות שנותנות סדר בחיינו המעשיים. והשלישי, מצוות שאינן מובנות בהגדרתן.

הגדר הראשון, מצוות שתכליתן קרבה לה´, כולל את התפילה, תורה, ידיעת ה´, יחודו, אהבתו, יראתו, לדבקה בו, להדמות בדרכיו, לקדש שמו, לקרוא ק"ש, להניח תפילין, להתעטף בציצית, לקבע מזוזה ועוד כהנה וכהנה מצוות רבות. כל מצווה מהמצוות שמניתי כאן, וכך גם חברותיהן שהחסרתי עקב חוסר מקום, לוקחת חלק מהפזל השלם של קרבה לה´. לשם דוג´, אפשר לומר שהציצית מיועדת כדי לזכור את ה´ בבגדים שאנו לובשים, או כלשון השולחן ערוך (אורח חיים, ח´, ח´): "שצונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם". ק"ש, כדי להשריש את האמונה בתוכנו. תפילין, כותב השולחן ערוך (אורח חיים, כ"ה, ה´): "שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו, שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו.". כך גם כל המצוות שתחת הגדרה זו, עניינן קרבת ה´ והאמונה המוחלטת בו.
את ערך זה, אני משער, תצדיק גם אתה. ברור למה התורה רוצה לקרב אותנו לה´. זה טוב לנו. זה טוב לעולם. זה טוב. פשוט טוב.
למה כ"כ הרבה מצוות מהסוג הזה? עובדה שלמרות שיש כ"כ הרבה מצוות שמזכירות את ה´, עדיין אנחנו מצליחים לשכוח אותו, ח"ו. אז ודאי שזה לא הרבה ביחס למטרה.
סיבה נוספת לריבוי המצוות בכלל, נמצאת במשנה בסוף מסכת מכות (פרק ג´, משנה ט"ז): "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב) ה´ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".

הגדר השני למצוות, הוא מצוות שמיועדות לסדר את חיי האדם. תחת גדר זה נכנסות מצוות יחסית בודדות, אך להן פרטים רבים וחשובים שבלעדיהם סדר חיי האדם יופר. המצוות הן: שבת, יובל, טהרת המשפחה, מינוי שופטים וכללי הדין ועוד.
השבת, באה לסדר את העבודה של האדם. אחרי שישה ימי עמל לתת לו רגע לעצור במנוחה (אם אתה רוצה הרחבה על עניין השבת במאמר יפה וקצר, תוכל לפתוח את הספר "אל המקורות", חלק ג´, "הפגנת סוחרים" המאמר מאת ע. בר). השבת היא מעין חמצן לנשימה, אם יודעים כיצד לשים את שסתום מיכל החמצן על הפה…
היובל נועד לעשות סדר בממון של האדם. בעצם מצווה זו גם קשורה לזכירת ה´, לזכור שה´ נתן לנו את כל הממון שלנו. אך יש בו גם עניין נוסף, מעין RESTART, התחלה מחדש בשוּק העבודה. היובל מאפשר מצד אחד הזדמנות מחדש להתייצב כלכלית, ומצד שני לא מחסל את השוק (מעין שילוב של קפיטליזם מצד אחד, וסוציאליזם מצד שני. לעניין זה אפשר להוסיף גם את המצווה שבין אדם לחברו, צדקה. שאף היא נועדה בין השאר "לאזן את השוּק").
טהרת המשפחה נועדה לסדר לאדם את חייו האישיים של היהודי. אני חושב שמיותר לפרט, וברור לעין כל מה קורה כשלא שומרים על הריחוק והטהרה המתאימים (בעניין הריחוק בין איש לאשתו, ראיתי הסבר יפה מאוד בתוך הספר "מכתבים לטליה", שכתב דב אנדיג (בכלל הספר מומלץ, משום שהוא נוגע בהרבה יסודות, והוא ערוך בצורה טובה ונוחה לקריאה)).

גם בעניין דינים לא צריך להרחיב, ועוד שגם סדר המשפט הדתי, אם הוא מתנהל על אופניו האמיתיים (ולא נאריך כרגע לגבי מה שקורה היום בפועל בחלק מהמקומות), הרבה יותר טוב לכולם (חתימת פסקים מהירה בלי עינוי דין. דנים במציאות האמיתית ולא במציאות החוקית (כפי שקורה בבית המשפט בישראל, שהוא פשוט הצגה. וגם על זה אין מה להרחיב כרגע)).

הגדר השלישי, הוא המצוות שאנחנו לא מבינים אותן. למה עשו כל אחת? א"א לדעת. ולמה עשו את כל אלה? כנראה כדי להזכיר לנו שעלינו לקיים את המצוות בגלל שאנחנו מצווים, ולא בגלל שאנחנו מבינים את טעמיהם. יש לכך דימוי יפה שכתבוֹ ר´ יהודה הלוי בספר הכוזרי- הדבר דומה לאדם שהולך לרופא ומקבל ממנו מרשם. החולה שמחשיב עצמו, בצדק, לאדם שמבין כל דבר שהוא עושה בעמקותו, מנסה לקרוא את שם התרופה ולא מצליח. מסיק הוא את מסקנתו לעצמו ומחליט- "אני לא מבין אז אני לא לוקח". אני חושב שהנמשל מובן.

בעיקרון אלו שלושת הגדרים שכוללים את רוב רובן המוחלט של המצוות. אני משער שיש כמה יוצאות דופן אשר להן אפשר למצוא הגדרה וטעם פרטי.

לגבי סמכותם של חז"ל וכוחם להתיר ולאסור דברים, צריך להקדים לשם כך הקדמה קצרה. נאמר בתחילת מסכת אבות: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". במשנה זו, מתארים לנו חז"ל את שרשרת התורה הישר מה´. ה´ נתן את הסמכות למשה לפסוק, להכריע בשאלות, ומעל לכל ללמד את עם ישראל תורה. סמכות זו, שהועברה כבר בתורה לשבעים הזקנים, היא בעצם ראשית מסורת הסמיכה. מדור לדור סמכו החכמים את תלמידיהם להורות הלכה לעם ישראל, להכריע בשאלות ולהנהיג את העם על פי דרך ה´. את המשך המסורת עד לחתימת התלמוד הבבלי בידי רבינא ורב אשי (לפני משהו כמו 1500 שנה) מוסיף לנו הרמב"ם בהקדמה לספרו מִשְנה-תורה. מאז הועברה הסמכות דרך הגאונים, הראשונים, עד אלינו, האחרונים. זוהי המציאות, כך הגיעה התורה אלינו 3321 שנה אחר קבלתה (התורה ניתנה בשנת 2248 לבריאת העולם).
אומנם מסורת סמיכת החכמים פסקה מעט לאחר חתימת הלמוד הבבלי, על כל פנים התורה המשיכה לעבור כמימים ימימה. ובכן, רואים אנו כי סמכות חז"ל היא סמכות שירדה מהשמים יחד עם התורה. היא ניתנה מהקב"ה למשה, ומשם הלאה דרך כל הדורות עד אלינו.
יתרה מזאת, לא רק שניתנה סמכות לחכמי ישראל להכריע בתורה, עקב היותם הבקיאים בה ביותר ובעלי מסורת ממשה, התורה בעצמה נתנה כל מיני מצוות לחכמים כדי שאלו יגדירו אותן. אני לא מתכוון לגזירות חכמים שנעשו כריחוק לעבירה על דברי תורה (שמקורן בדברי אנשי כנסת הגדולה במשנה באבות שצוטטה למעלה: "ועשו סיג לתורה". וכפי שראינו שהתורה עצמה עשתה ריחוק לעבירות חמורות, כמו שאסרה נגיעה של הנאה באשת איש, וכן איסור נטירה (שמירת שנאה בלב) הוא הרחקה לאיסור נקימה (עשיית מעשה רע כנגד מעשה שעשה חבר), שהרי אם אין נטירה [בלב] גם לא תהיה נקמה [במעשה] וכן הלאה, וכדבר הזה עשו חכמים בעצמם). אני מתכוון למצוות שהתורה בעצמה מסרה לחז"ל להגדיר אותן. המצווה הידועה ביותר ככזו היא חול-המועד. האיסור לעשות מלאכה בחול המועד הוא מהתורה. את הדברים הנאסרים בעשייה חז"ל הגדירו. תוקף הגדרותיהם הוא מהתורה. ישנן עוד כל מיני מצוות שמוגדרות כ"מסרן הכתוב לחכמים". מכך אנו רואים שחכמי ישראל תפסו מקום כבר בתורה עצמה. התורה רצתה סנהדרין שיכריעו וישפטו, יתקנו תקנות יגזרו גזירות וגם יתירו בשעת הצורך. התורה בעצמה היא מקור הסמכות לחכמי ישראל.

מדוע זה כך? פשוט מאוד, תורה שעתידה להתקיים אלפי שנים (יותר משלושת אלפים!! אין עוד דבר כזה בעולם) חייבת לעבור במסורת. היא חייבת לעבור מפה אל פה, אחרת כיצד נדע שהיא אמיתית אחרי כ"כ הרבה זמן? חייבת להיות מסורת ישירה מהמקור. ולנו יש אותה בזכות חכמינו.

למה יש אנשים מהציבור הדתי שלא חוקרים? אני משער שכל אחד וסיבתו. קשה מאוד להצביע על נקודה אחת. לפני הכל צריך לומר שאכן יש רבים שחוקרים, מבררים ויורדים לעומקם של דברים. אסור להתעלם מקבוצה זו שככל הנראה הולכת וגדלה עם הזמן. לגבי השאר, ראשית כל קיימת הנקודה שהרגע התייחסנו אליה- מסורת. כך הם קבלו מאבותיהם שקבלו מאבותיהם וכו´ וכו´ עד למשה וכל העם שנכחו בהר סיני. כך הם קבלו ולמה שיחשבו אחרת? זה באמת טבעי להמשיך מסורת של יותר משלושת אלפים שנה. כחלק מהמסורת הזו הם קבלו גם את מאמרי חז"ל וכל התורה שבעל פה, וגם אותם הם שומרים.
סיבה נוספת שאנשים לא יורדים לעומקם של פרטים, היא משום שהם מתעסקים בעומקים אחרים. כל אחד יש לו את הדברים שמעניינים אותו, ואותם הוא חוקר. יחד אתם יש לו גם דברים שהוא עושה אותם כ"מצוות אנשים מלומדה", בלי לחקור. למה? הוא פשוט לא שאל את עצמו את השאלה שאתה שאלת את עצמך (וכן להפך), אותו עניינה נקודה אחרת. זה טבעי ואמיתי, שכן אין אדם אחד שיכול לחקור הכל ולדעת הכל לעומק, לכן כל אחד תופס את חלקו.

אלו עיקרי הדברים. יש עוד הרבה מה להאריך. על כל הנושא הזה נכתבו כמה אלפי ספרים (לפחות…) ואני חושב שיש כאן את התמצית.

לגבי הספרים שבִקשת (שמן הסתם יפתחו פתח רחב יותר מדברי המועטים), כפי שכבר ציינתי, נכתבו רבים וטובים. ברשותך, אנסה לציין את התמציתיים שביניהם, כי רבים הם ורבים דבריהם:
(סדר הספרים הוא עפ"י סדר הדורות, כשהראשון בן זמנינו ממש והאחרים רחוקים יותר)

"גפילטע בקצה המזלג- שיחות על יהדות", מאת יוסף רזניק (חלק מהרעיונות שכתבתי לקוחים משם. זהו ספר שכתוב טוב ונוח לקריאה. כולל בתוכו את רוב רובם, אם לא כל, יסודי המחשבה הדתית) ניתן להשיג אצל הכותב: yosefrez@gmail.com. (שמעתי שאיש ציבור אחד התבטא על הספר הזה כאל "ספר הכוזרי של ימינו"…)

מכתבים לטליה, מאת דב אנדיג. מדובר בהתכתבות יפה מאוד, בין בחור ישיבה לנערה חילונית, בת קיבוץ, בגיל תיכון. במכתבים הם יורדים לנקודות עמוקות וחשובות בעולם היהודי. הספר ערוך בצורה נוחה וקלה לקריאה (נמכרו כמה עשרות אלפי עותקים…).

פירוש רש"ר הירש על התורה- אומנם תצטרך ללקט את טעמי המצוות (הפירוש נכתב על כל התורה) אך הוא עוסק רבות בטעמי המצוות, במיוחד בפסוקים שמצווים עליהן (אם תעבוד עם ספר זה בשילוב ספר החינוך שמיד אזכיר אותו, תוכל למצוא דברים נפלאים).

ספר החינוך- ספר שנכתב לפני כמה מאות שנים, לא ידוע מי כתבו. הוא עובר אחת אחת על כל מצוות התורה, מביא עליהן טעמים ומסביר קצת את פרטיהן.

הכוזרי- נכתב על ידי ר´ יהודה הלוי לפני כתשע מאות שנה. כולל את רוב יסודי המחשבה היהודית. אם נמקם אותך בתוך הספר, בעיקר במאמר השלישי מתחילתו ועד אות כ"ב (בהוצאת "דביר", שתרגם אבן שמואל).

את הספרים (למעט מכתבים לטליה, שאותו נראה לי תוכל להשיג בתחנה המרכזית, בדוכן שליד הכניסה) אתה יכול להשיג כמעט בכל חנות ספרי קודש ממוצעת, במיוחד באיזור ירושלים.

כפי שכתבתי, יש עוד הרבה ספרים, הבאתי בעיקר את הטובים מאוד (לעניות דעתי), ומן הסתם החסרתי כמה.

כל שאלה, בקשה, הרחבה וכו´ וכו´ תפנה אלי בשמחה,
עדיאל

calev72@gmail.com