הרטוריקה היא לא הכל – דבר תורה לפרשת וארא

בפרשה הקודמת, פרשת שמות, ה´ מצווה למשה ללכת לפרעה. למרות שמשה טוען שזה לא מתאים לו, והוא כבד פה ולשון, ה´ אומר לו שהוא רוצה שהוא ילך.
ה´ לא מסביר לו, וגם לא לנו למה?
למה הוא בחר דווקא במשה, מנהיג שלא יודע לדבר יפה, שלא יכול לדבר לעם בשפתו, ולפרעה בצורה טובה וברורה?
יש האומרים, שה´ בחר דווקא במשה כמנהיג, על מנת שלא יגידו שמשה ´עבד´ על עם ישראל, וקנה אותם בדמגוגיה על ידי כח השכנוע שלו, כדי למנוע את זה התורה כותבת בכל מקום שהמנהיג של עם ישראל, ומעביר התורה, הוא אדם שמדבר בצורה לא טובה ובכבדות.

אבל כמובן, שיש בזה משהו עקרוני יותר (עפ"י הרש"ר הירש):
אנחנו נהנים להקשיב לאדם שמדבר אלינו ואיתנו, בשפה שלנו, ובגובה העיניים שלנו. אנחנו מעדיפים אפילו מישהו שידבר איתנו בסלנג ולשון עדכנית, עם כמה ביטויים שאנחנו יודעים לדבר בהם…
לא רק שאנחנו נהנים להקשיב, אלא לפעמים אנחנו שומעים אדם שלא מדבר בשפה שלנו, ואומרים, וואלה, על מה הוא מדבר בכלל? מה הוא רוצה מאיתנו, אנחנו לא מדברים איתו באותה שפה.
אנחנו נוטים להעדיף את האדם שמדבר אלינו – אהרן, ובצדק, חשוב שיהיו אנשים שידברו אלינו בשפה שלנו, במילים שלנו, שנבין אותו, ושנבין את התורה גם בראש שלנו.
אבל תמיד צריך לזכור, שהאדם הכי גדול שהופיע אלינו, משה רבינו, לא ידע לדבר אלינו כל כך, הוא היה כבד פה וכבד לשון.
זה בדיוק מה שהתורה רצתה להדגיש בכך שה´ בחר את משה למרות שהוא כבד פה וכבד לשון, לפעמים, או אפילו בדרך כלל האנשים הגדולים יותר, יודעים לדבר פחות טוב.
התורה רוצה להדגיש לנו שבשביל שאדם יהיה גדול בתורה, ויעביר לנו את תורת משה, הוא לא בהכרח צריך לדעת לדבר. אנחנו לא חייבים ללכת אליו לשיעורים, כי אולי לא נבין, אבל אנחנו יכולים לשאוף לגדלות והידע התורני שלו.כי אולי הוא לא יודע לדבר, אבל הוא דמות רוחנית גדולה, דמות שאפשר להסתכל עליה, ולהתרשם ממעשייה.

אז פעם הבאה כשאנחנו שומעים אדם שמדבר לא הכי, נדע שגם אם הוא לא בדיוק מדבר אלינו… לא נשפוט אותו רק לפי הדיבור שלו, נדע שיש עוד מרכיבים רבים, שלפיהם בונים את האישיות התורנית!

שבת שלום!
חברים מקשיבים