שלום , אני באתי מבית דתי.. עכשיו אני בבית ספר דתי אבל הבנות לא דתיות משהו מיוחדד.. קיצר אני למדתי מהם לקלל וממש השתנתי.. כי לפני שעברתי בית ספר בקושי קללתי..
לפני כמה ימים באה חברה מהכיתה שלי ואומרת שנמאס לה לחיות בהצגה וממש היא התחילה להתחזק!
אז דיברתי איתה.. וראיתי שהיא ממש כאילו בטוחה בעצמה והיא רוצה להתחזק! ומרוב שהיא אמרה דברים כ"כ נכונים בכיתי! פשוט בכיתי!
אז גם אני התחלתי להתחזק והכל.. הפסקתי לקלל הפסקתי לרכל פשוט הפסקתי!
רק הבעיה שיש לי חברר..
ואני לא יודעת איך להגיד לו את זה.. ואני יודעת שצריך לשמור נגיעה והכלל..
אבל אם הוא יגיד לי שלא נגע אחד בשני? מה אזז? אז מה אני יגיד לוו??
אין לי מה להגיד לו! כי אסור נכון?!
נ.ב
אשמח אם תחזיר לי תשובה במהרה..
שלום לך יקרה!!
דבר ראשון אני רוצה להגיד לך כל הכבוד על הסתכלותך הכל-כך כנה על עצמך, הפקת הלקחים והרצון להתקדמות..זה מדהים בעיני לראות כאלה שבאמת מחפשים חיים משמעותיים ולא סתם ממשיכים לחיות בלי להסתכל איפה הם עומדים…ומה הם רוצים להשיג הלאה..
ובקשר לשאלתך..
ראיתי עד כמה הגעת למסקנה מתוך תוכך,מהפנימיות שלך, לגבי מצבך בעבר…ועד כמה את ממש משנה אותו ועובדת על עצמך בכל רגע ורגע..
הבכי שלך הוא בעצם התופעה הטבעית של בנאדם שרואה שהוא השתנה ורוצה לחזור למה שהיה בעבר..רוצה לחזור לטוהר..לתמימות..את הרגשת לכל אורך הדרך בבי"ס שלך שאת לא עצמך…שהשתנית…ושזה לא מה שאת רוצה להיות…
הבעיה הייתה לכל אורך הדרך שהיה חסר את הדבר הזה שידחוף אותך לעשות את הצעד המשמעותי של לקיחת אחריות ושינוי המצב בו את נמצאת עכשיו,למשהו יותר טוב, יותר אמיתי..
לפעמים החברה בה אנו נמצאים גורמת לנו לשנות את עצמינו..את מי שאנו רוצים להיות…היא גורמת לנו לסגת אחורה..אדם לעולם לא צועד באותו מקום.. או שהוא מתקדם ועולה או שהוא נסוג אחורה..
לחברה יש השפעה כ"כ גדולה שהיא גורמת לנו לפעמים לעשות דברים שלא חשבנו שנעשה, היא בודקת את הגבולות שלנו…ולפעמים אנו נופלים ובגדול..אנו נופלים כי כל המציאות שמסביבנו היא מציאות מסויימת אז לא נעים לא להיות כמו המציאות הזו…המציאות של החברה בה אנו נמצאים..
קשה לנו להכיר בדבר שהמציאות של החברה שמסביבנו לעיתים היא מציאות שקרית…מציאות שלא מתאימה למי שאנחנו..
יש חברה בונה ויש חברה הורסת..
חברה בונה היא חברה שתגרום לך להרגיש טובה עם מי שאת..שלא תשפוט אותך תמידית ותתן לך להתפתך בצורה הכי טובה בשבילך…
חברה בונה היא חברה שתאהב אותך על כל יתרונותייך ועל כל חסרונותייך, והיא חברה שתתן לך את כל האמצעים להתקדם הלאה ולרצות להיות יותר טובה..יותר אמיתית יותר את!
חברה הורסת היא חברה שגורמת לך בדיוק ההיפך..היא שופטת אותך, היא מפעילה עלייך לחץ חברתי לכיוון הפוך ממה שאת מאמינה וחושבת..היא גורמת לך לצעוד בכיוון ההפוך לכיוון שלך.. היא חברה שמקלקלת…מקלקלת את ה"אני האמיתי" שבך…
עצם זה שהחלטת שאת מוכנה לתפוס את עצמך בידיים..ללכת בכיוון של התחזקות, של לימוד של התקדמות…עם רצון כזה אמיתי וכנה שום חברה לא תוכל לשבור אותך!את תביני ותדעי שזה הדבר הנכון לעשות…זה הדבר הטוב ביותר בעבורך וכך את תמשיכי…למרות תכתיבי החברה..כי זו מי שאת! ואני אגלה לך סוד, אם תהי באמת איתנה בדעתך, בסוף גם תמצאי ח ברה שתתאים לך, ותהיה חברה בונה בשבילך.
אם חברות שלך הן חברות אמת,הן יאהבו אותך כמו שאת,עם שינויים או בלי שינויים זה לא משנה, אם את כמוהם או אחרת…הן פשוט יאהבו אותך כמו שאת.
עם הזמן… את אפילו תתרמי להן בכך שתראי להן דרך אחרת ממה שהן רגילות..דרך חדשה שאולי הן יראו בה כדרך הטובה ויבחרו גם ללכת בה..
ועכשיו בקשר לחבר..
תראי,את כרגע נמצאת במקום של בירור עמוק עם עצמך..מי את..איפה את עומדת..במה את מאמינה..איפה את רוצה להיות..
ברגע שנמצאים במערכת יחסים אנחנו הרבה פעמים משתדלים להתגמש בדעותינו כדי להתאים למה שהבן זוג אומר.. שלא יהיו חיכוכים..שהכל יהיה בסדר ביננו….הבעיה היא שלפעמים אנו לא מאמינים במשהו ועושים את זה רק כדי לא להיות במריבה עם החבר, רק כדי למצוא חן (בדיוק כמו בחברה).
השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך עכשיו היא: האם אני צריכה עכשיו חבר?האם זה יעזור לי בהתקדמות?אולי זה ימנע ממני להגיע למקומות שאני רוצה להגיע כי אולי הוא לא חושב ומרגיש כמוני?אולי בעצם הוא גם צריך לברר לעצמו איפה הוא נמצא?
אתם בגיל כזה- הגיל בו מחליטים על ה"אני העצמי" שלי איך הוא יראה…לכל החיים! כמובן שכל החיים גודלים ומתקדמים אך הבסיס נבנה עכשיו בגיל שלך!את רוצה שהבסיס שלך לא יהיה מוצק מספיק ומבוסס מספיק בגלל דעותיו של החבר שלך?את מוכנה לקחת את האחריות על חייך על-פי דעותיו של חברך?
אני חושבת שכדאי לשניכם להיות בשלב הזה של חייכם בבניית ה"אני העצמי" שלי, ולא בבניית ה"אני" המחובר עם דעות האחר.. להיות שלמה עם דעותייך השקפותייך ולא חצי השקפות שלך וחצי שלו.את הרי לא רוצה להיות חצי אישיות…
אני מאמינה שברגע שתחליטי בעצמך שהדרך שלך היא הדרך של התחזקות,התקדמות לימוד ועשייה חיובית את תרגישי בעצמך שכל עניין הנגיעה הוא לא בשבילך,הוא לא מי שאת.אני גם מאמינה שאת לא באמת רוצה לבסס את מערכות היחסים שלךעל משהו גופני כמו נגיעה, ולא על דיבור,על שיתוף ועל הבנה הדדית…
את יכולה להחליט להגיד לחבר שלך שזה לא מתאים לך הנגיעה- כי בזה את מאמינה!!כי זו הדרך שלך!! (אני גם מציעה לך ללמוד קצת יותר לעומק את הנושא כדי שתהי יותר איתנה באמונתך)- ואם הוא לא יקבל אותה את צריכה לחשוב עם עצמך מה זה אומר לגבי השלב בו הוא נמצא, ויותר מזה על השלב בו את נמצאת ועל הקשר ביניכם. (אולי הוא לא באמת אוהב אותך אלא את עצמו..)
בשלב הזה אני מציעה לתפוס את החבר שלך לשיחה. תשתפי אותו בשלב בו את נמצאת, ברצון שלך להתקדם ולהתפתח. ותציעי לו שכל אחד מכם ילך לדרכו, כדילעצב את אישיותו כפי רצונו,כפי התקדמותו, ושאיפותיו.
תסבירי לו שאת החלטת לכת בדרך קצת שונה ושאת לא רוצה למנוע ממנו להיות מי שהוא באמת, ולהחליט איך הוא רוצה להיות.
אין ספק שזה לא פשוט,זו ממש עבודה על המידות. זה קשה וללכת עד הסוף עם מה שאת מאמינה. אך עם רצון כמו שלך,וכנות כמו שלך למי שאת באמת, כפי שאת בעצמך עושה עכשיו, אני בטוחה שבע"ה את תוכלי לעשות זאת ובגדול!!
שיהיה לך ב"הצלחה רבה!
ולכל שאלה,התייעצות,סיפור על התקדמות וממש הכל-אני כאן בשבילך:)
רבקה
letaken_olam@walla.com
