שלום! אשמח מאוד מאוד אם תענו לי על השאלה!
אני בת 17.
יצא לי פעם להסתובב ברחוב עם בחור דתי. הוא לא ממש שומר נגיעה. אני כן. אני בטחתי ועודני בוטחת בו. הוא בחור ממש טוב ולעיניין. הוא לא אדם שיעשה דברים בניגוד לרצון של אחרים.
טוב, אז זה היה לילה, ויצאנו לטייל. דיברנו הרבה מאוד על הלכה. היו לו דעות חריפות בקשר לכל העינין של שמירת נגיעה. באמצע הוא שאל אותי "את חושבת שמה שאנחנו עושים עכשיו זה נכון?" עכשיו, כיוון שלא ממש ידעתי, אז אמרתי שלא נראה לי שזה נכון. בכלל, היתה לי הרגשה שאני אתחרט על ה'טיול' הזה. אחרי אותו הלילה הייתי בדיכאון. ברוך ה', יצאתי מזה. אבל אני עדיין שקועה בעיניין שמה שעשיתי היה אסור, ושזה חטא שאין לי מושג איך לכפר עליו.
האם אני צריכה באמת לחשוב ככה? רק אחרי אותו לילה שמעתי על האיסורים שהיו בכך. הוא, הבחור, נראה לי לא משקיע בזה כ"כ מחשבה. מה אני אעשה? תודה תודה תודה, וסליחה על האורך..
שלום רב!
לפני שאתייחס לעצם שאלתך אני חייב לומר לך שני דברים.
ראשית, כל הכבוד לך שאת רגישה למה שאת עושה, שאת שמה לב ואיכפתית. יש כאלה שיאמרו 'טוב, מה שהיה עבר וזהו' אבל זו טעות. אנחנו צריכים להיות עירנים ורגישים לכל דבר שעשינו.
מצד שני, שמחתי לקרוא שיצאת מתחושת הדיכאון. כי אמנם חשוב מאוד להיות איכפתיים אבל מאוד לא כדאי שזה יצברח אותנו לכל היום.
כדאי תמיד לחשוב באופן ענייני איך להתקדם, ותמיד תמיד לשמוח. לשמוח שאנחנו עושים דברים טובים, ולשמוח שכאשר אנחנו נכשלים – אנחנו גם מתקנים.
כי שבע יפול צדיק – וקם!
ולשאלתך: יחוד הוא מצב שבו שניכם נמצאים ביחד ואין סיכוי סביר שיעבור שם מישהו אחר. לכן, אם שניכם נמצאים בתוך בית שדלתו סגורה אבל כל רגע יכול להיכנס אחד מבני הבית, זה לא נחשב יחוד. לכן, אם המקום שבו הייתם הוא מקום שעוד אנשים עברו בו (או יש סיכוי טוב שיעברו) באותו זמן, זה לא יחוד. אם זה מקום מבודד, ולא כל כך עוברים שם, זה כן יחוד.
אם זה יחוד, מה עושים?
בשביל שאלות כאלו קיבלנו מתנה נפלאה מה' – תשובה.
התשובה מורכבת משלשה שלבים: וידוי – הודאה בחטא; להתחרט על העבר, וזה אני מבין שכבר עשית; קבלה לעתיד – לקבל על עצמך שלהבא תקפידי בעניין.
כל כך פשוט!
בהצלחה רבה בכל מעשה ידייך!
יעקב, חברים מקשיבים.
yaakov@kipa.co.il
