התמודדות עם מוות

שלום לך
קראתי את מכתבך שוב ושוב. חבל שאנחנו לא יכולות לדבר כי אז אולי היית יכולה לומר לי מה בדיוק הנקודה שקשה לך איתה. בכל זאת אנסה לכתוב משהו בס"ד ואשמח אם תהיי בקשר בהמשך ותכתבי לי אם אכן לזה התכוונת.
את מכתבך התחלת בנושא המוות: המון אנשים שאת מכירה או ששמעת עליהם מתו בזמן האחרון. זכור לי שגם אני כשהייתי בערך בגילך נתקלתי פתאום המון במוות ו"ביליתי" הרבה בבתי קברות בלויות ואזכרות. המפגש עם המוות בפעם הראשונה כמתבגר ולא כילד בהחלט גורם לזעזוע לא קטן. קשה לנו להתמודד עם נושא שהוא בעצם מעל ליכולת הקליטה שלנו. המוות שייך וגם לא שייך לעולם שלנו. הוא שייך כי זה סוף כל האדם, מבחינת הראיה שלנו פה בעולם זה מעין סוף, פרידה ולכן זה גם משהו מאוד עצוב שדורש מאתנו הרבה כוחות התמודדות וכמובן אי אפשר להתעלם ממנו גם אם רוצים. אבל זו לא כל המשמעות של המוות!! המוות הוא גם "לידה" לעולם אחר שאין לנו כלים להבין ולתפוס אותו אבל אנחנו יודעים שהוא קיים. שיום הפטירה של אדם בעולם הזה הוא יום ההולדת שלו בעולם הבא וביום הזה הוא זוכה שם לעליות נפלאות. קראתי פעם משל על תאומים ברחם אמם שדנים בלידה המתקרבת אחד התאומים מתיחס אל הלידה בחיוב, כאל התחלה חדשה ואילו השני מאוד מפחד הוא מאמין שהלידה זהו סופו ושאין אחריה כלום כך שחושש ופוחד,בסופו של דבר התאום האחד יוצא ומגלה כי צדק והנה חיים חדשים לפניו. כך גם היחס למוות-זהו בעצם המשך של הנשמה בעולם חדש.בכל אופן קשה לנו להעמיק ולהרחיב בנושא כי הוא לא שייך לעולם שלנו והידע שיש לנו עליו הוא מועט. כמו שכתבת אכן הרבה אנשים מרגישים כמוך בקשר לנושא הזה. אולי צריך להתאזר קצת בסבלנות. יש נושאים שניסיון החיים והשנים עוזרים לגבש התייחסות בונה יותר לגביהם. כדי לסבר את האוזן: שאלתי את סבתא שלי שתח´ אם היא לא פוחדת מהמוות והיא השיבה כך בפשטות: לא. ממרום גילה ועם ניסיון החיים שלה היא מסוגלת להרגיש כך. זו לא תשובה של אדם צעיר.
הנושא השני ששמתי לב אליו במכתבך היה האם התפילות נשמעות, נענות? ואם לא אז לשם מה להתפלל (האם הבנתי נכון את השאלה?) נושא התפילה הוא עמוק ורחב וקשה להקיף אותו אבל חשוב לזכור שהקב"ה הוא לא ח"ו המשרת שלנו שהתפקיד שלו למלא את כל בקשותנו. זה גם לא סוג של קסם שאנחנו אומרים מילים ופתאום מה שרצינו שיקרה קורה. תפילה היא קודם כל ולפני הכל קשר עם ה'. מהבחינה הזו השאלה אם התפילה נענתה או לא היא משנית, כי קודם כל התפילה חוללה בנו משהו מעצם היותה מצווה, ושנית היא חיברה אותנו לקב"ה בין אם התפילה נענתה ובין אם לאו. הבקשה שלנו היתה אמצעי ומצוות התפילה- המטרה!!
אנחנו לא מסוגלים לנהל את העולם. יש מישהו גדול מאתנו והוא עושה זאת היטב. אנחנו מתפללים כי זו מצווה, וכמובן שתפילה משפיעה מאוד ואפילו יותר ממעשים שאנו עושים אבל טוב שיש שם מישהו שיודע בדיוק איזה תפילות לקבל ומתי כי הראיה שלו הרבה יותר רחבה מהראיה המצומצמת שלנו.

בנוסף-נדרשת ראיה חיובית,גם כשקורים מקרים קשים סביבנו,אנו מאמינים שה' טוב וחפץ להיטיב עימנו,ומה שקורה לאחד,לא בהכרח יקרה לנו. נתפלל שה' ירעיף עלינו את חסדו ורחמיו,ושנזכה להרגיש אותו תמיד. אין טעם לחשוב כל הזמן שלילי ולהתמלא מכך.
בעז"ה תדעו שמחות רבות ורק בשורות טובות.
כל טוב,
במידה ותרצי להגיב/לשאול
זו הכתובת: zelzman_b@bezeqint.net
כל טוב ובהצלחה
רבקה