התנדבות במד"א וצניעות

שלום לך יקרה,

תודה לך על הפרגון והמילים החמות.

קודם כל, מגיעה לך טפיחה גדולה על השכם גם מעצם הרצון שלך להקדיש זמן להתנדבות במד"א, וגם להחלטה שלך לקבל על עצמך ללבוש חצאית. קשה לוותר על הזמן והנוחות שלנו למען אנשים אחרים, ולפעמים גם לא פחות קשה לוותר על הנוחות שלנו בשביל הקב"ה – והנה, את עושה צעד גדול בשניהם. כל הכבוד!

אני רוצה לפתוח באמירה כללית לגבי ההתנדבות במד"א (בתור מי שהיא גם מתנדבת בדימוס…), ואז נתייחס לשני הנושאים שהעלית.
אין שום סיבה שאדם שומר מצוות לא יוכל להתנדב במד"א: הצלת חיים היא ערך עליון והנסיעה באמבולנס, הטיפול במקרה, הנסיעה לבית החולים וכו' כולם משרתים ערך זה. הבעיות נוצרות לא בעשיה עצמה אלא ב"זמן המת" שבו מחכים בתחנה ובאווירה שיש בין המתנדבים. צריך פה להפריד בין עיקר לטפל: העיקר הוא ההתנדבות, העזרה והצלת החיים. אלו דברים אדירים. יחד עם זאת, חלק מהעניין של להיות מתנדבי נוער היא האווירה שנוצרת בין המתנדבים במשמרת – שזה דבר שהוא חשוב, כי חשוב שיהיה נעים, אבל במידה.
לכן, מבחינה הלכתית אין בעיה בהתנדבות עצמה אלא במעגל החברתי שנוצר בתחנה.

[שמירת נגיעה]
את צודקת, קשה מאוד להגדיר גבול שהוא לא באמת גבול. אי אפשר להגיד לבן, "אני מוכנה לתת לך כיף אבל לא חיבוק" – זה מסר שלא עובר… לכן, הכי טוב? שתגידי להם שאת שומרת נגיעה. זה לא אומר שאת הופכת לאנטי-חברתית מרירה ומתבצרת, אלא שאת ממשיכה להיות נחמדה וכיפית, פשוט בלי לגעת. זה כ"כ הרבה יותר אמיתי פשוט להשאיר את זה ככה ולא להתעסק עם דקויות אינסופיות של לנסות להבין "כמה אני מוכנה לגעת" ו"איפה הגבולות שלי עוברים". כשאין גבול ברור – הוא מאוד מאוד נזיל… גם מבחינתך וגם מבחינת הבנים שנוגעים בך. כמו שכבר הספקת להבחין, האווירה בתחנה מאפשרת הרבה התקרבות ובדיקת גבולות מצד הבנים והבנות. ונראה לי שבחורה כמוך שמתבטאת בכזו רצינותועם כאלה רצונות טובים – תרגיש יותר טוב אם היא תשאר קצת מחוץ לזה. נכון, יכול להיות שזה יעלה לך במחיר חברתי, ושלא תהיי לגמרי "בתוך" כל מה שקורה שם. אבל א' – לא בטוח שאת רוצה להיות… וב' – ברצינות, עדיף להיות קצת לפני הגבול מאשר קצת אחריו. עדיף להחזיק קצת חזק מדי מאשר לשחרר קצת יותר מדי. דווקא בגלל שזה נושא כל כך רגיש ונפיץ, יש לך את הכח לשמור עליו (ועל עצמך) והתורה מכוונת אותך איך לשים גבול שהוא בוגר וערכי.

[חצאית]
תסלחי לי על החריפות, אבל אני מרגישה שהיא נצרכת כי מה שהמתנדב אמר לך זה שטויות. לא כתבת באיזו תחנה את, אבל בתחנות שיש בהן הרבה דתיות כמו ירושלים, בנימין וכו' – כולן עם חצאית. תוודאי שיש לך חצאית כהה (כי זה התקנון של מד"א) מבד טוב (ג'ינס, דגמ"ח וכו') שהיא מספיק נוחה להתנדבות. בגלל שצריך לכסות את כל הרגל, את יכולה להיות עם חצאית עד הברך ומכנסיים או לשים חצאית ארוכה ישרה – אבל בכל מקרה, אין שום סיבה שלא להתנדב עם חצאית. זה לא נתפס בספסל וממש לא מפריע לראש של המטופל…

אז מתוקה,
בינינו – עזבי שטויות. לכי להתנדב, לכי להציל חיים, תאירי פנים לסובבים אותך ותשמרי על העקרונות החשובים והיפים שלך.
מאחלת לך שנה טובה – והרבה משמרות משעממות ונטולות מקרים 
רק טוב!
ליאורה
Leora.d.c@gmail.com