התערבות מורה בויכוח

שלום רב
השאלות שלך טובות, הן מראות חשיבה רצינית, על דברים הגורמים למחשבה שוב ושוב על הנושאים.
לדעתי, ישנם דברים שהמורה צריכה להחליט על פי הקו החינוכי שלה, ולשקול כל דבר לגופו.
בדברים רבים יש אפשרות להתוות קו ברור כיצד ראוי להתנהג, אך ישנם גם דברים שבהם האדם צריך להישאר עצמאי, להמשיך לחשוב ולהתמודד עם כל מציאות לפי המצב שבו הוא מתגלה.
ויכוח בדרך הרגילה הוא דבר שיש בו חיסרון, שכן הוא מהווה נסיון לשכנע את הזולת בצדקת הדרך של הטוען, מה שממילא גורם לנזק גדול בכך שאדם המשוכנע שהוא צודק ממילא הפה נפתח אך האוזן נסגרת. אדם צריך להישאר תמיד גם בגדר מקשיב, לנסות לברר ולהתקדם. אדם הבטוח בכך שרק הוא זה שצודק, לעולם לא יתקדם.
הקב"ה ברא את האדם להיות יצור חברתי, יצור החי בחברה ומתפתח על ידי החברה. החברה מסכימה איתנו בחלק מהדברים, ובחלקם אינה מסכימה. הקשר עם החברה גורם לאדם לפיתוח גדול וחשוב. כמה דברים בסיסיים לומדים על ידי החברה, שראוי מאד לנצל אותם עד תום. לדוגמא, ביקורת. אדם יכול לחשוב על דברים רבים, לבנות רעיונות ומחשבות, אך בשלב מסויים עלול הוא להיכשל. אדם קרוב אצל עצמו, ואדם מושפע מאד מהרצונות שלו. פעמים רבות אנו משכנעים את עצמנו בכך שאנו צודקים, לא בגלל שזו האמת, אלא בגלל שאנו רוצים שזו תהיה האמת. לכן אדם הקרוב אל עצמו כל כך, קשה לו לראות את החסרונות שלו, את הדברים שלא כל כך מסתדרים לפי הדרך שהוא ניסה ללכת בה. כאשר יש לאדם חברה סביבו, ואחרים הקרובים אליו, אך ניצבים מן הצד, הוא יכול לקבל ביקורת, לבחון את הדברים ועל ידי כך להתקדם הרבה יותר, לבחון ולתקן, לבחון ולהחליט האם יש לשנות משהו או לשנות הכל, או שעדיף להשאיר את מה שקיים ולהמשיך במשהו אחר. לא תמיד הדבר קל. אנשים רבים היו מעדיפים שכולם יסכימו עם מה שהם חושבים, אך באמת שהגאוה היא זו שדוחפת אותם. כאשר ידעו להסתכל על הדברים באופן ישר, יראו שדוקא ההתנגדות לדברים הלא נכונים שאחרים יתנגדו להם, רק תעזור להם להתקדם באמת באופן הנכון והשלם.

לכן, במקום ויכוח, שבו האדם רוצה רק להגיד ולשכנע את הזולת, חשוב לנסות ללכת בדרך של דיון, לברר את הדברים. אכן כל אחד צריך להשתדל להביע את מחשבותיו, להציע אותם לאחרים, ולנסות לבסס אותם כמה שיותר, אך יחד עם כך להיות פתוח לראות האם ישנם דברים שהאחר צודק יותר, האם ישנם דברים שאנו צריך לתקן ממה שחשבתי עד עכשיו?

בתולדות עם ישראל ישנו דבר עתיק הקיים מאז תלמידי שמאי והלל, באופן כללי, אם כי כבר קודם לכן היה קיים במיעוט, וכיום התרבה עוד ועוד, והוא המחלוקת.
המחלוקת נראית לנו כדבר שלילי, אך כאשר נדע לבחון אותה נכון, נראה שיש בה צדדים חיוביים. על ידי המחלוקת אנו מגיעים אל השלמות של הדברים, אנו בוחנים ומתקדמים. כאשר ישנה רק דעה אחת, באמת כל הכלל מפסיד, וגם האדם הפרטי, שלמרות שהתחושה הראשונית שהוא ירגיש תהיה שמחה שכולם מסכימים עמו, אך לבסוף יחוש את הקושי שאין לו מאבקים והתמודדויות.
חכמים מספרים לנו על רבי יוחנן וריש לקיש שהיו לומדים יחד. לאחר שמת ריש לקיש, ראו חכמים שרבי יוחנן עצוב במיוחד, ולכן שלחו לו את אחד מגדולי התלמידים שילמד עמו ועל ידי כך יפיג את צערו. אך דבר זה לא עזר. רבי יוחנן לא הצליח למצוא בתלמיד החדש מנוח, התלמיד היה מוצא סיוע לכל אחד מהדברים שאמר ריש לקיש, ולמרות ההנאה שבדבר, ר´ יוחנן לא נהנה מכך. הוא זכר את ריש לקיש, שעל כל דבר שהיה אומר היה ריש לקיש מקשה עליו 24 קושיות, ועל ידי כך היה מאלץ אותו לענות 24 תשובות, וכך היו הדברים מתחדדים. עם כל הקושי, שבשאלות הרבות על כל מה שאמר, הרגיש ר´ יוחנן שעל ידי השאלות מתבררים הדברים הרבה יותר. לכן דיון מפרה ומעורר, מפתח מאד ובונה, אך התחליף שנובע מחסרון במידות – הויכוח, אינו תורם דבר אלא מזיק.
לכן חשוב שנדע להחליף את תרבות הויכוח אל תרבות דיבור ודיון נכונה.
הדרכה נפלאה יש לדבר בספר אל עצמי של הרב אלישע ושליצקי, מאמר שפורסם קודם לכן בספר מרחבים, על יסוד המשניות במסכת אבות.
שלב נוסף שחשוב למחנכים לדעת, הוא בתפקיד החינוך, אנו יודעים שהקב"ה ברא באדם כוחות מיוחדים, כשרונות גדולים ואנו תפקידנו לעזור לילד לגדול ולהופיע את הכוחות האלו. אנו צריכים לעזור לו לנתב את הכוחות לכיוון הנכון, ובכך לא יגיע לעיוות דרכו. על החינוך הרחיב הרב קוק זצ"ל במקומות רבים ביניהם בפירושו עין איה על מסכת שבת בתחילת פרק שני בדבריו על חנוכה, וכן באיגרת החינוך הידועה.
לאחר שתי הקדמות אלו, אנו מבינים את התפקיד שלנו בויכוחים של הילדים:
1. לכוון אותם להיות דיון ולא ויכוח.
2. לעזור להם להביע את דעתם ומחשבתם.
שני הדברים האלו אמורים להיות במחשבתו של המורה כל פעם כאשר מתעורר דיון, האם ההתערבות שלו תעזור לכוון ולחדד דברים או שמא תגביל את המחשבה. ועל פי זה להחליט מתי ואיך להתערב.
לפעמים טוב לתת לתלמידים ללמוד בעצמם להיכשל ולהתגבר, ודבר זה דורש מורה מיומן המבין היטב לנפש התלמידים ויודע להעריך מה יבנה ומה יהרוס.
עמדתו של המורה נדרשת כאשר ישנו חסרון של דברים שהתלמידים לא מודעים אליהם, ואף זה כדאי לעשות לא כעמדה אלא כעירור נקודות חשיבה, ופתיחת אופק לנקודות נוספות.
דבר זה דורש מחשבה רבה, ונסיון רב.
יכוחים סתמיים, חסרי תוכן, עדיף שלא להתערב ולא לנקוט עמדה, שעל ידי כך רק מפסידים חלק מהצדדים, ולא מרויחים מכך כלום.
אודה על האמת, שאני לא מאמין ברצפתים כלליים בחינוך אלא במחנך המתמסר וחושב כל הזמן, נושא תפילה לה´ שיעזור לו לכוון אל האמת, וכך מוביל צעד אחר צעד את התלמידים מעלה מעלה במעלות הקודש.
לגבי מקורות, לצערי אין עיתותי בידי לחיפושם…
שיהיה בהצלחה רבה
יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il