שלום, שמי מירי.אני מספרת את הסיפור הזה כי אני מרגישה שיש עוד הרבה בנות במצב כמו שלי..
כבר תקופה רבה מאוד אני בדיכאון מתמשך! בחיים לא ידעתי שהדיכאון יכול להיות כל כך מתמשך שגם כשאתה רוצה להפסיק איתו על כל הרצונות שאתה מגייס לזה אתה לא מצליח. הדיכאונות שלי באו לי לאחר שהכנסתי למוח שלי דברים על עצמי. אני בת 17 וחצי, כל כך רציתי חבר, כל כך רציתי להצליח בלימודים, כל כך רציתי שיהייה לי טוב. ופשוט לא היה לי. היה לי כל כך רע. שקעתי במרה שחורה. לא הייתי הולכת ללמוד כל היום הייתי שוכבל לי במיטה חסרת כל יושבת וחושבת. החברות שלי בהתחלה ניסו להיות קצת לעזור אבל בשלב מסוים הם התרגלו לראות מירי ילדה עצובה נטולת שמחה בקושי מחייכת וכל הזמן רק מהורהרת. סתם שתדעו שלפני זה הייתי ילדה שמחה כל כך שאי אפשר לתאר עד כמה -פתאום זה קרה לי..יום אחד חברה שלי דיברה איתי על זה ושאלה אותי מירי- מה הדבר שאת הכי היית רוצה עכשיו?
