שלום שמי דביר מכיתה יא
יש לי ילד בכיתה שאיתי מכיתה ז' עד היום. אנחנו היינו בסדר פחות או יותר אחד עם השני
לא קרובים מדי ולא רחוקים מדי.
שנה שעברה בשבת ישיבה יצא לנו לדבר אחד עם השני בערב שבת.
הוא סיפר לי על כל העבר שלו בתור ילד.הוא סיפר לי שהילדים שאיתו בכיתה לא אהבו אתו,ירדו עליו,התעלמו ממנו וצחקו עליו ואולי אפילו הרביצו לו
לאורך היסודי. בחטיבה זה קרה פחות אבל עדיין הדביקו לו איזה שם גנאי שהוא ממש לא אהב.למרות מה שהוא אמר לי שקרה לו הוא לא סיפר על זה לאף אחד! גם לא להורים שלו עד אותה השיחה שנה שעברהשבה הוא דיבר איתי על הכל.
מאז פחות או יותר היחסים בנינו השתנו לפחות מבחינתי.
הוא תמיד אומר לי תודה על כל דבר וגם על אותה השבת מדי פעם.
לי באופן אישי ממש קשה עם זה שהוא מודה לי כל פעם ואני יודע שזה נשמע נורא אבל זה לפעמים ממש מכעיס אותי שהוא אומר לי כל כך הרבה פעמים תודה.
מאז אני פחות מדבר איתו ואני לא מרגיש שאני חבר אמיתי שלו אלא יותר עוזר שלו.
הכעס הזה מצד אחד גורם לי סוג של סלידה ממנו אבל מצד שני אני רוצה להתנהג איתו נורמלי ולצחוק איתו ואני פשוט מרגיש שאני לא מסוגל.אולי זה בגלל הכעס אולי בגלל כל התודות שהוא אומר לי ואולי בגלל שרק אותי הוא שיתף במה שקרה לו אז אני לא מרגיש שאני יכול להתחבר אליו. בכל מקרה המצב הזה ממש מתסכל אותי ואני לא יודע מה לעשות או איך לשנות את ההרגשה שלי כלפיו.
נ.ב. אני מבקש שזה לא יתפרסם
תודה רבה!!!
אתם עשים עבודת קודש ויש לכם השפעה עצומה
שלום לך דביר וסליחה על האיחור בתשובה
אתה מתאר מצב שבו חבר משתף אותך ורק אותך, על כל מה שעבר עליו וקרה לו בעבר, ומאז הוא רואה בך כאח גדול ואולי כאבא שלו, וזה בעצם "גדול עליך", אתה רואה בעצמך בתפקיד החבר הרגיל שלו שגם משתף ומקשיב וגם מתנהג רגיל.
אם אני מדייק ומבין נכון, הוא פיתח איזה שהוא תלות בך וזה בצדק מכביד, מעיק עליך ומכעיס אותך.
לדעתי יש לערב פה גורם יותר מקצועי בביה"ס כמו יועץ החינוכי והמחנך, גם על זה שעד עכשיו הוא לא סיפר לאף אחד ומבחינתי זה חמור מאד, וגם לגבי הבעיה השנייה שהוא כל הזמן מודה באופן מוגזם ובמקביל גם לדבר אתו גלויות, שאתה רוצה שהיחסים ביניכם יהיו רגילים ושאתה שווה בין בשווים ולא צריך להודות לך עד כל דבר, כי זה רק מרחיק אותך ומכביד עליך, ואין צורך להודות ואם בכל זאת אתה רוצה להודות אז פעם בשבוע שבועיים…
ובכל זאת אל תצטער על מה שעשית לו, זה חסד גדול להיות אוזו קשבת לחבר שלא היו לו חברים עד עכשיו ופגעו לו בביטחון העצמי ובדימוי העצמי שלו, ומי יודע אם זה בעצם הציל אותו מייאוש ותקווה, ובכל אופן זה שאתה הכלת אותו זה לא אמור לבוא על חשבונך באופן כזה שלא תפקידך לטפל בו אלא לדעתי אך ורק למצוא בך חבר ואוזן קשבת ושוב שזה יהיה בכוחות הקיבול שלך ולא יכביד עליך יותר מדי, אני מאמין שתמצא את האיזון הנכון, ושוב אני אומר שלח את זה הלאה, למחנך וליועץ החינוכי, ואל תשמור את זה אצלך, זה לטובתך ולטובתו של החבר שלך.
בברכה חן
אשמח לדעת מה קרה עם זה בסוף
chencorcos@gmail.com
