חברה- מה הבעיה?

שלום איתמר,
תחושתך, ביחס לבעייתיות שבחוסר הצניעות בין בנים לבנות, נכונה. בין בספרי ההלכה ובין בספרי המוסר והאמונה קיימת התיחסות חמורה לפתיחות חברתית ורגשית בין בנים לבנות, כשאינה במקומה.
לאמיתו של דבר, הנושא שכיח ורבים רואים לעצמם היתר שאינו במקומו. כבר בחז"ל כשמוזכר סתם "חטא" או "יצר הרע" הכוונה לתאוות העריות. זוהי 'ההתמודדות', בה"א הידיעה, עם עוצמת התאווה החומרית. מי שמצליח במערכה זו ודאי עשה צעד חשוב בהליכה בדרכי ה' והגביר בתוכו את השייכות לפנימיות ולנאצל שבחיים ולא לגס ולשפל שבחיים, כמו שכבר אמרה התורה בציווי הכללי "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" "קדושים תהיו – הוו פרושים מן העריות" (רש"י).
כדי לקרב אלינו את ההסברה, מדוע יש להימנע מסוג של חברויות כמו שתיארת, נרחיב מעט בשני תחומים – ההלכתי והרוחני-אמוני.
ראשית, ההלכתי:
התורה אסרה על האדם קירבה לאשה שאסורה עליו. קירבה, כידוע, אינה רק מגע פיזי, גם קירבה נפשית- מנטלית, היא סוג של חיבה והתאחדות. על כן כל אשה בוגרת, גם אם היא פנויה, היא נידה, ועליה נאמר – "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה". "יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים? תלמוד לומר "לא תקרב" (רמב"ם). איסור זה של "לא תקרב", אינו מדיני טומאה וטהרה ואינו מגנה את האשה על כך שהיא נידה, אלא הוא חלק מאיסורי עריות.
מלבד איסור נידה, כל בת שלא נקשרה לבן בקשרי קידושין כתובה ונישואין, אסורה עליו מהתורה מדין "לא תהיה קדשה מבנות ישראל", וגם מסיבה זו אסורה קירבה ביניהם. ואכן, השו"ע פסק באופן כללי – "וצריך להרחיק גברים מנשים מאוד מאוד" (אבן העזר סימן כ"א), ובתוך הרחקה זו נכללים – התייחדות, הסתכלות, קלות-ראש ועוד.
בנוסף לאיסור העצמי שבקירבה, כבר לימדונו חז"ל ש"אין אפוטרופוס לעריות". המציאות מוכיחה שבענייני עריות הלב חומד וממהר לחטוא. בחור שקרוב באופן טבעי לחברתו, יוצא איתה ומבלה איתה שעות בטיולים ובשיחות נפש, יגיע גם לנגיעה קלה שתגרור אחריה נגיעות נוספות ואיסורים חמורים. אגב, המושג "שמירת נגיעה" שמקובל היום בקרב הנוער הוא מושג מטעה, לא מדובר פה בשמירה על איזה מנהג או חומרה, מדובר פה באיסור תורה גמור של נגיעת חיבה בעריות.
יהיו כאלו שיאמרו – אנחנו אמנם חברים אך לעולם לא ניגע – "לנו זה לא יקרה". עליהם לדעת – רבים וטובים נכשלו, וגם זוגות שמכונים "דוסים" מגיעים לפעמים למצב שבו אפילו אינם מסוגלים להפסיק מלחטוא. ומי יודע, לפעמים אדם משלם ביוקר כל החיים ומלא בייסורי גוף ונפש בעוה"ז ואולי גם בעוה"ב, בעקבות מעידת נעורים שהחלה ב'קטן' והתגלגלה למחוזות קשים.

ההיבט הרוחני-אמוני.
נפתח בקטע כללי וננסה להבין מהו בעצם היסוד לקשר בין האיש לאשה, למשיכה ולאהבה ביניהם. הרי אין זה רק משהו מיני-גופני, ואפילו לא תועלתני – הבאת צאצאים כמו אצל בעלי החיים. אצל בני האדם זוהי אהבה.
מהי אותה אהבה?
האהבה, כידוע, טבעית לאדם ונובעת מרצון ההשתלמות של האדם. נסביר את הענין: כבר בתהליך יצירת האדם, "נוספה" הצלע, הצד הנשי שבאדם והופיעה בגוף נפרד – באשה. הדבקות בין איש לאשה היא חזרה למצב הנשמתי השלם של האדם, בו שני חלקי הנשמה, האיש והאשה, מתאחדים להיות נשמה שלמה אחת – "ארבעים יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת-קול ומכרזת בת פלוני לפלוני".
הדבר שעומד בשורש הצמאון האנושי לאהבה, בשירה, בספרות, ובחיים בכלל, הוא בעצם הצורך הפנימי של האדם לחיות. כדי שיוכל לחיות הוא צריך קודם כל לחיות באחדות – בשותפות בין שני חלקי היסוד של אישיותו שהופרדו בבריאת העולם – החלק הנשי והחלק הגברי.
אגב, ההפרדה מלכתחילה היתה כדי שהאדם בעצמו, בבחירתו החפשית, יגיע אל חלקה השני של נשמתו – אל השלמתו. מובן, שזה רק אם יבחר על פי מה שמתאים לנשמתו ולא יושפע מדברים חיצוניים.
ברובד עמוק, האדם מורכב מחומר ורוח ושניהם מכוונים לאותה מטרה. לכן, יחד עם הרצון לדבקות ואהבה פנימית, קיימים באדם גם רצון והנאה מחיבור פיזי, בשלמות ואחדות גמורה של רוח וחומר. טבעי הוא אם כן גם המגע הפיזי ואף מסוגל להיכלל ברוחניות ולהתקדש עד כדי מדרגה של שותפות עם הקב"ה בהבאת נשמה חדשה לעולם – "שלשה שותפים באדם – אביו, אמו והקב"ה".

כל קשר בין בן לבת שאינו מגיע מהמקום של הקשר הפנימי – האמיתי, מקורו אינו מאחדות הנשמות אלא מהגוף. בכך, במקום שהאדם יעלה את הגוף להיות בסיס לקודש, הגוף הופך להיות העיקר והנשמה טפל, ומטרתו העיקרית של האדם בעולם מוחמצת. בייחוד בתחום כזה בו הגוף כל כך חזק, כל אישיותו של האדם יכולה להיסחף אחר הגוף, במקום שכל אישיותו תהיה הולכת ומשתלמת על ידי הקשר הנשמתי המתאים לו.
בנוסף לכך, כאשר האדם מרגיל את עצמו לסוג של קשר שאינו מגיע מהפנימיות, עיניו ולבו יתורו אחרי דברים שאינם חשובים כלל והם יהפכו לעיקר.
כך אנו מוצאים "אהבה" שכולה מונעת משיקולי תאווה. בחור או בחורה שמתרגלים מגיל הנעורים להתעסק עם חברויות שאינן פנימיות-נשמתיות, יתקשו להפעיל שיקולים נקיים בבואם לבחור בעתיד את בן זוגם האמיתי לחיים.
שימו לב כיצד לדאבוננו התא המשפחתי הולך ומתרסק. מעל 30 אחוזי גירושין רישמיים ועוד זוגות רבים החיים זה עם זה בלי אמון וללא אהבה אמיתי. למותר לציין כמה סבל יכול היה להימנע, הן מבני הזוג והן מילדיהם, לו אהבה אמיתית, נקייה מתאוות, היתה עומדת ביסוד התא המשפחתי.

הדרך הנכונה היא שבשנות הנעורים, הבן והבת יבנו כל אחד את אישיותו ואת דרכו היחודית בקרב בני מינו. בשלב מסוים של בגרות מגיע הרגע בו מתאים לצרף את שני החלקים שבַּשְלו, לחלק אחד שלם. אז ורק אז מגיעה אהבה אמיתית של נשמות, היא האהבה שהכריזו עליה ארבעים יום קודם יצירת הוולד. אהבה המונעת מהעומק של האישיות ולא משיקולים חיצוניים, "ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
ואם תשאלו – כיצד אדע עם מי להתחתן אם אין לי נסיון בהכרת בחורות?
ובכן, הנסיון לא צריך להיות בהכרת בחורות. זה נסיון שפעמים רבות רק מבלבל. הנסיון שכן צריך להיות הוא נסיון חיים, בגרות ועומק. כאשר אדם לומד תורה ואמונה, עובד על מידותיו ומקבל מבט אמיתי על המציאות, הוא יוכל להיות יותר בטוח שאהבתו אמיתית. את הבחורה שהיא באמת מתאימה לו, יתפלל האדם, והקב"ה יזמן אותה אליו.
ואם תוסיף ותשאל – אם יש לי בחורה שאני בטוח שהקשר איתה הוא עמוק למרות שאני רק בן 16. מה ההבדל בין היום לבין עוד חמש שנים?
ובכן, בשנות הנערות אמנם הנער או הנערה בטוחים שהם בוגרים לחלוטין, אך יש להם עדיין מה להעמיק ולהתקדם בעיצוב אישיותם. על כן ישהו את הקשרים והחברויות בין בנים לבנות עד שיוסיפו שלבים בסיסיים וחשובים בהכרת נשמתם.
יתר על כן, בניית קשרים וחברות בין בן לבת תובעת זמן רב ואנרגיה נפשית רבה שכרגע נחוצים לדברים אחרים. עוד יגיע הרגע בו זה יהיה הזמן לכך, אך עכשיו, כדאי להעדיף את הפנאי להתעסק בבנית האישיות ביני לבין עצמי, ביני לבין חברַי, וביני לבין עם ישראל. כדאי להשקיע בדברים אלו את מלא תשומת הלב ולקנות את היכולת להתמודד גם לבד עם בעיות.

לסיום, כבר כתב הרמב"ם ש"אין התאוה שולטת אלא בלב הפנוי מן החכמה". הַסבֵּר לחברך מעיקרי הדברים שכתבנו ושכתבו אחרים וזכור שהדרך העיקרית בה תוכל לסייע לו היא להוסיף תורה ואמונה בקרב חבריך ולהעלות את "רמת החיים" לחיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים.

בהצלחה וכל טוב
אייל, חברים מקשיבים

התשובה לקוחה מתוך העלון השישי של חברים מקשיבים.
פרטים באתר:
www.makshivim.org.il