חובת הבעל בפרנסת הבית

שלום רב

אין ספק שהחובה לזון ולפרנס מוטלת על הבעל.

יחד עם זאת, זה ברור שמי שעוסק בפרנסה לא יכול לגדול בתורה. נוסף לכך, לא פעם העיסוק בתורה של הבעל תורם מאד לעוצמה הרוחנית של הבית.

לכן, הרבה מאד נשים צדקניות, מקבלות על עצמן את עול הפרנסה, מתוך הבנה והזדהות עם כך שהבעל יש וילמד. זה לא משהו חדש של דורינו, אלא כך מוזכר כבר מימי הגמרא (כזכור, הסיפור של ר' עקיבא ורחל אשתו).

במילים אחרות, לא מדובר ב'פטור' של הבעל, אלא להיפך – ב'התנדבות' של האשה למלא את מקומו של הבעל. מטבע הדברים, לא כל אשה מעונינת/רוצה/יכולה לעשות כך וזה בסדר גמור, בדיוק כפי שלא כל גבר מעונין/רוצה/יכול לגדול ולעמול הרבה בתורה.

באופן מציאותי, יש כל מיני כיונים. יש כאלו שלומדים שנה – שנתיים אחר הנישואים ואז יוצאים לפרנס. יש כאלו שלומדים 7-8 שנים, ויש כאלו שמקדישים את כל חייהם לתורה.

כמובן, הכל צריך להעשות מתוך שיח והסכמה בין בני הזוג.

לגבי השנה הראשונה – בשנה הראשונה יש חובה מיוחדת של הבעל לשמח את אשתו, ולכן חובה עליו להיות יותר זמן בבית. מעבר לכך, בשילוב בין התורה והעבודה, כל זוג עושה כרצונו, אם כי, כמו שכתבתי, לימוד תורה בשנים הראשונות יכול לחזק מאד את העוצמה הרוחנית של הבית.

חשוב לי לציין, שיש בדבר הזה גם פער בין גברים ונשים. אשה, שבנתה את עולמה הרוחני, לרוב לא זקוקה ללימוד תורה בצורה קבועה ומעמיקה על מנת לשמר אותו. לעומת זאת, הגבר זקוק לכך הרבה יותר. זו הסיבה שהגבר מצווה בלימוד תורה, וכמו שכתבתי – בסופו של דבר, לימוד התורה של הגבר תורם לבנין הבית בכללו

לצערי קצת קשה לי לתת מקורות לכל התשובה. אם תרצי לברר נקודה זו או אחרת – את מוזמנת בשמחה לחזור אלי למייל

טוביה
tsbias1@gmail.com