חיים כפולים? איך זה יכול להיות

נתנאל היקר, שלום!
קראתי כמה פעמים את השאלה שלך, ואני חייב לציין שמעולם לא נתקלתי בתופעה שתיארת. אני מכיר את הציבור הדתי והחרדי כבר למעלה משלושים שנה (נולדתי דתי), ומעולם לא פגשתי דבר כזה. אני לא אומר שזה לא קיים ושערוץ 10 המציאו לגמרי משהו, אבל נדמה לי שהם ניפחו מאוד דבר שקיים רק בשוליים של השוליים. בכלל, הטלוויזיה היא לא המקום הכי אמין בעולם, ולא כדאי להתייחס אליה כמקור מידע רציני. תזכור שהאנשים שמפיקים את התוכניות הללו הם מגמתיים מאוד, דעתם על האמונה והתורה ידועה ומפורסמת, והם אף לא טורחים להסתיר את דעותיהם.

אני מניח שאצל הבודדים שחיים ´חיים כפולים´ מהסוג שתארת, התופעה הזו תתבטא במכלול החיים שלהם. למשל לא תוכל לראות אותם מתפללים בכוונה, או משתתפים בעניין אמיתי בשיעור תורה (תתקן אותי אם אני טועה!). בדרך כלל הנפש שלנו ´צועקת´ בקול גדול את מה שאנחנו באמת – על אף שננסה להסתיר זאת. אני לא מצליח לדמיין רב שיעביר שיעור תורה מתוך אהבה לתורה ולקב´´ה, יחבר אנשים אל האמונה ואל אהבת ישראל, ישדר חום כלפי התורה והמצוות, ובלילה יסע לתל אביב ויתהולל…

תיארת תחושה של ירידה שבאה בזמן האחרון, שכוללת בלבולים ספקות וכדו´. נדמה לי שזה בדיוק המבנה של החיים שלנו: הארה, ואחריה זמן לעיכול ולעבודה. הקב´´ה מאיר את פניו, נותן לנו חום ושמחה, ואחרי שקצת קלטנו – נותן לנו לעמול להתייגע, ולקנות את היכולות הללו בכוחות עצמנו. בטח שמעת את הרעיון הזה לגבי ספירת העומר: ה´ שולח לנו את חג הפסח, עם האורות הגדולים, ותחושת החירות המופלאה שיש בו – ומיד אחר כך לוקח את כל האור, ונותן לנו משימות ואתגרים של תיקון המידות במשך 49 יום, בכדי שנקנה את הדברים הללו בכוחות עצמנו, ולא רק נקבל אותם במתנה מלמעלה. אפשר אולי לקרוא לזה ´השאלה´ – הקב´´ה נתן לנו בהשאלה כל מיני הארות שמעל מקום האמיתי שלנו, על מנת שנחווה אותן ויתעורר בנו חשק להיות שם באמת, ולאחר מכן לוקח אותם בחזרה, ואז מתחילה העבודה שלנו… זה לא רק רעיון! זה תיאור מדוייק של החיים שלנו. לא רק אצל אלו שזכו לחזור בתשובה, אלא גם אצל דתיים מהבית. יש להניח שהבילבולים והספקות היו מתעוררות אצלך גם בלי לראות את התוכנית שסיפרת עליה. זה הכי נורמלי בעולם!

נחזור שוב לתופעה הזו של החיים הכפולים. נדמה לי שאפשר לראות אותה אחרת. שני צדדים יש לכולנו: יצר טוב, ויצר רע. יצר הרע הוא לא כח דמוני שרוצה להזיק לאנשים, אלא המשיכה שלנו אל החומר, העצלות שיש בכולנו, העצבות, ועוד מידות רעות רבות (לפחות אצלי). ממילא, אצל כולנו יש מלחמה פנימית. מי ינצח? אנחנו מנסים כמובן שהטוב ינצח, אבל לצערנו אנחנו לא תמיד מצליחים! לכן אפשר לראות אנשים שמצד אחד הם טובים מאוד, ממש צדיקים! ובתחומים אחרים, או בזמנים אחרים הם נכשלים בכל מיני דברים (כמובן שמדובר רק על מצוות מסוימות, ויש הרבה הרבה דברים ש´דתי נורמלי´ לא נכשל בהם). זה לא שהם חיים חיים כפולים בסגנון של ´אחד בפה ואחד בלב´, אלא יש בתוכם התמודדות – בדיוק כמו אצל כולנו. פעם מצליחים – ולפעמים חלילה נכשלים. אני מניח שגם אלו שעליהם סיפרת לא חיים מתוך אידיאולוגיה של להיות ´כאילו´ דתיים ולעשות בסתר את מה שהם רוצים, אלא שהם בעלי רצון להיות טובים – כמו כולנו, רק שהיצר עובד אצלם שעות נוספות ומכשיל אותם. אני מניח שהם היו מוכנים לעשות הכל בכדי שהיצר לא יצליח במשימה הזו, ולא אאמין להם גם אם יטענו אחרת. אני אולי תמים? בכל זאת נראה לי שזו האמת, ואם היינו יכולים לעקוב אחריהם למשך תקופה ארוכה (ולא רק ראיון קצר בסרט) – היינו רואים זאת. היינו רואים את המאמצים שלהם להיות טובים, את הצער שלהם מהכשלונות, ואת היאוש שגמר עליהם והטביע אותם עמוק. אני בטוח שהיינו רואים גם את הבאסה הנוראה שהם מרגישים, את הצער והיסורים שלהם מזה, ואת הרצון שלהם לעזוב את צורת החיים הזו. חיים כאלו נשמעים לי יותר גרועים מהגהנום, ואני בטוח שהם יסכימו איתי.
אם באמת מדובר פה על מלחמה פנימית וכשלון (כמו שהצגתי קודם את התמונה), אז יש בזה אולי משהו יפה, איזו נקודת זכות שאפשר למצוא אצל האנשים הללו, שגם כשהם נכשלים – הם לא עוזבים את התורה בבעיטה, אלא משתדלים בכל זאת להשאר במסגרת, ולעשות את הטוב כמה שהם יכולים. ועוד נקודת זכות: הם כנראה משתדלים שהכשלונות שלהם לא יהיו פומביים ולא יגרמו לחילול שם שמיים. מיזעור נזקים מקסימלי!

נקודה יסודית בקשר לתורה ולבני האדם: דוד המלך כתב בספר תהלים ´אני אמרתי בחופזי כל האדם כוזב´. בני אדם לפעמים מאכזבים! כשמישהו מצטרף לחברה חדשה שהאידיאולוגיה שלה והסגנון שלה קוסם לו – הוא עלול לחקות את החיים של אלו שכבר נמצאים בה, ולנסות לאמץ את כל אורח החיים שלהם, ללא הבחנה. יש בזה סכנה, כי לכל בן אדם יש גם חסרונות, יש טעויות, יש כשלונות. אסור לחקות מישהו ללא הבחנה, כי אז נלמד ממנו גם את הדברים הלא טובים שלו. גם דתיים לא מושלמים… התורה היא בודאי תורת אמת, אבל כבר כתב קהלת ´כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא´, והוא הרי היה החכם מכל אדם! התורה היא תורת אמת, אבל אין כמעט מישהו שמצליח לקיים לחלוטין את כולה, כי כפי שכבר כתבתי – לכולנו יש שני יצרים. לכן השאיפה שלנו צריכה להיות קיום התורה, תיקון המידות, ועשיית כל הטוב שאנחנו יכולים, ולשם כך אנחנו יכולים וצריכים להעזר הרבה באנשים טובים, אבל לא לאבד את השכל, ולא ´לקנות´ דברים בלי הבחנה.

לגבי הבחורה שפגשת, אני מניח שגם אצלה לא מדובר בחיים כפולים, אלא בכשלונות. לצערנו ישנם נושאים שעל אף שחייבים לקיים אותם – יש שנכשלים בהם, בגלל היצר החזק שיש בנושאים הללו. כמו שכתבת לגבי עצמך, כנראה שגם לה הצניעות ושמירת נגיעה לא קלים! כנראה שגם אצלה יש כשלונות מזדמנים, לעיתים רחוקות או קרובות יותר (וחבל שהיא מעלה אותם לפייסבוק!). אם אתה עדיין בקשר איתה, למה שלא תעלה בעדינות את הנושא הזה ותנסה לברר איפה היא, מה היא חושבת ומה היא מרגישה? זה יבהיר לך יותר את המקום שלה, ואולי גם יקדם אותה.

והמלצה קטנה לסיום: יש לנו ב´´ה תרי´´ג מצוות, מסוגים שונים. כל מצוה יש לה את הכח שלה להעלות את האדם ולקדש אותו, אפילו מצוות שנראות לנו קטנות וטכניות. אמנם יש לנו כמה מצוות שיש להם כח הרבה יותר גדול, ושהן פשוט ´מקפיצות´ את האדם למעלה. אם נדמה את המצוות לגוף האדם, אז יש לנו מצוות שהן כמו רגליים, יש לנו מצוות שהן כמו ידיים, ויש לנו מצוות שהם כמו המח או הלב. למה אני מתכוון?
יש לנו מצווה אחת שהיא כמו המח – מצוות תלמוד תורה. המח הוא ה´מחשב´ של כל הגוף, ואחראי על הפעולה של כולו. כך גם לימוד התורה. כשאדם לומד – הלימוד משפיע עליו בכל מיני צורות, ואפשר לומר שעם הזמן הוא פשוט הופך לבן אדם חדש. ראיתי את זה באופן מוחשי, איך אנשים שהתחילו ללמוד תורה באופן קבוע כל יום (נגיד חצי שעה, או פרק בספר) – עם הזמן הפכו לרכים יותר, מאירי פנים יותר, אולי אפילו רוחניים יותר. אין לי הסבר לזה – זה נראה לי פשוט הקדושה של התורה. אתה כרגע בצבא, ואין לך הרבה זמן. אני בטוח שכבר עכשיו אתה משקיע בזה, ובאתי רק לחזק אותך לקבוע לעצמך שכל יום אתה לומד משהו, למשל חמש דקות. קצת הלכות, קצת פרשת שבוע, קצת מחשבה או חסידות. רואים תוצאות בשטח…
הלב מזרים את הדם בכל הגוף, וכמותו יש לנו מצווה שממלאת את הנפש כולה בחיות. אני מתכוון למצוות התפילה. לא רק שחרית מנחה וערבית – אלא גם לדבר עם הקב´´ה, לבקש ממנו, להודות לו, לשתף אותו. גם זה דבר שפשוט מקפיץ. אבל כמו כל דבר טוב, גם זה לא קורה לבד… על אף שזה נראה פשוט – צריך להשקיע. לקבוע שבכל יום מקדישים לזה זמן מסויים (נגיד 10 דקות), ופשוט עושים את זה… כמה שאני אכתוב על זה, אני לא אמצה, אז חבל על המלים. פשוט תנסה!

אשריך שזכית להתקרב! תברך גם אותי שאזכה. בע´´ה על כולנו.
ואשריך שזכית להתקרב עוד יותר, עד שהקב´´ה כבר לא מתייחס אליך כאל אורח שמראים לו רק את הסלון, אלא כבן בית שמכניסים אותו גם לשאר החדרים שקצת פחות מסודרים…

אתה תמיד מוזמן לשאול ולשתף!!
בהצלחה רבה, ושירות נעים (@עד מתי@)
אלעזר