היי,תאמת שאני לא יודעת כ"כ מאיפה להתחיל זה סיפור קצת מסובך.אשתדל להסביר את עצמי בצורה הכי טובה שיש! אני מדריכה בבנ"ע:) ובואו נגיד במילים עדינות שאף אחד לא העלה בדעתו שאני הולכת להיות מדריכה. אני שיא הילדת בנ"ע ומורעלת על התנועה וזה, אבל פשוט בעבר נגררתי להמון דברים אחרי החברות שלי, בעיקר בתחום של הבנים-בנות… היום ברוך ה' אני אחרי תהליך מדהים בעזרת המון דברים ואנשים ואני די רחוקה מליפול שוב על טעויות שכאלו, אבל בשכונה שלי כולם הכירו אותי במצב שלי בעבר, ואני מרגישה שהחניכות שלי לא מבינות ולא מסכימות לקבל את זה שאנשים משתנים ושזהו אני כבר לא כזאת! מאד קשה לי ואני מרגישה שגם להן קשה כשיש להן מדריכה כזו ואיך אני בכלל אמורה לדבר איתן על הלכות כמו שמירת נגיעה, כשבעצם קשה להן לקבל ממני? איך אני מסבירה את זה לחניכות שלי? (ולהגיד להן שאני לומדת ביחד איתן לא יעזור, כי כבר ניסיתי ולא הלך…) חשבתי לדבר איתן אחת אחת אבל הן שבט גדול… מה לעשות?!
[בשאלה שונו פרטים מזהים]
שלום צדיקה!
וואו!
קודם כל אני חייבת לומר לך שאת פשוט שפיצית על! גדולה מהחיים! רק לקרוא את מה שעברת ואת החזרה בתשובה האמיתית שלך… זה פשוט מחזק! את אולי חושבת שאני זו שאבוא ואחזק אותך אבל בעצם את ממש חיזקת אותי! אז תודה!
מתוקה, אנחנו בסה"כ בני אדם. חלק מלהיות בני אדם זה גם לטעות ולחזור בתשובה.
עשית דברים שאת מתחרטת עליהם, והקב"ה רואה את זה, רואה את החרטה שלך, רואה את השינוי שעברת. רואה שחזרת בתשובה.
והוא מאמין לך, הוא מאמין בך. מאמין שהשתנית ואפילו אוהב אותך יותר על שעלית והתמודדת והצלחת.
תאמיני גם את בעצמך!
נכון, לפעמים קצת קשה לנו לחשוב איך חטאים שלנו נמחלים, אבל זו מתנה אדירה שהקב"ה העניק לנו ואנחנו צריכים להכיר בה.
נכון, זה לא בדיוק ´א גרויסע מציאה´ להיות במצב שבו כל פעם מזכירים לך את מי שהיית.. זה יכול להיות ממש פוגע: כאילו, לא מאמינים בי? לא מאמינים לשינוי שעברתי? לא מקבלים את זה שטעיתי אבל חזרתי? ועוד לא סתם האנשים סביבי, אלא חניכות שלי – אם הן לא מאמינות בי, יש לי בכלל מה לחפש אצלן? יש להן מה ללמוד ממני?
נתחיל בזה שלא רק שלחניכות שלך יש המון מה ללמוד ממך. הן פשוט זכו בהזדמנות אדירה שאת תהיי המדריכה שלהן! ברור שיש להן עצמן מדי פעם התמודדויות לא פשוטות (יכול להיות שלחלק מהן יש את אותן ההתמודדויות שהיו לך, פחות או יותר) ומה יעזור להן יותר? מישהי שעברה תהליך בעצמה ויודעת כמה זה כואב ונפלא או מישהי שלא יודעת מה זה להיות בלמטה של הלמטה ולעלות?
מן הסתם, גם המדריכה שהכניסה אותך להדרכה ראתה את זה, וכנראה היא חשבה שנכון שאת תהיי איתן תעזרי להן במה שזה לא יהיה- כי לך יש כוחות, את יודעת איך לתקן.
אבל איך בכלל הן יצליחו ללמוד? איך בכלל הן יקשיבו לי אם הן לא מוכנות לקבל את השינוי שלי?
כולנו חייבים להיות נקיים כלפי שמיא קודם כל. את לא חייבת להתחיל עכשיו לרוץ אחרי כל הבנות כדי לשכנע אותן שהשתנית. את לא יכולה לבלות את כל ההדרכה שלך ברדיפה אחרי בנות ושכנוע שחזרת בתשובה. הקב"ה יודע שהשתנית וזה מה שחשוב.
מה שכן, אומרים שטוב מראה עיניים מאלף מילים – אני מאמינה שעם הזמן, כשהן יראו את המעשים הטובים שלך, את ההתנהגות שלך שבאמת לא דומה למה שסיפרו עליך, הן יבינו שבאמת השתנית. לאט, לאט, הן יכירו אותך באמת, הן יכירו את מי שאת – והן יבינו שמה שהן שמעו עליך נחלת העבר.
בתור המדריכה שלהן יש לך נקודת פתיחה ממש טובה. כי את עושה להן פעולות, ואת יכולה גם להחליט על מה הפעולות. אז את יכולה לעשות פעולות על חזרה בתשובה, על מה זה אומר לחזור בתשובה, על הנקודה שלא מזכירים לאדם שחטא וחזר בתשובה את חטאו, על ריש לקיש שהיה גדול הרשעים וחזר בתשובה והוא זה שאמר את המשפט: "גדולה תשובה (מאהבה) שזדונות נעשות לו כזכויות", על כך שצריך לדון את כל אדם לכף זכות.
אומרים שדברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב. את יכולה לאסוף את כולן לערב נחמד, לומר להן שאת יודעת שכל מיני שמועות הסתובבו עליך ובגלל שהן חשובות לך את רוצה לספר להן ולשתף אותן בסיפור האישי שלך, לומר להן את המילים שלך, ולומר להן שאת לא מתביישת ולא מסתירה מהן את מי שהיית, אבל כן מצטערת על מי ומה שהיית ועשית! ושאנשים משתנים ושעברת המון והכי חשוב לי שהן לא יעברו את מה שאת עברת.. לומר להן שאת מבקשת מהן ורוצה שיבינו שאנשים יכולים להשתנות. תשתפי אותן בחששות שלך או בלבטים שלך. אבל תזכרי את הנקודה שאת לא צריכה עכשיו לבוא ולשכנע אותן בצדקתך, הקב"ה יודע שאת חזרת בתשובה וזה מה שחשוב.
מתוקה, זה אמנם מורכב אבל אפשרי!
הסוד הוא בסבלנות…
אם תרצי לספר עוד ולשתף – את יותר ממוזמנת!
הרבה, הרבה הצלחה!
בת-חן
batchenoh@gmail.com
