טעמי מצוות, ו'לפיכך הרבה להן תורה ומצוות'

לשואלת היקרה בעילום שם, שלום!

אני מרגיש שהשאלות שלך חיכו הרבה זמן להישאל, וכשהגיע הזמן – הן פרצו החוצה כנהר שוטף. שאלות שהסתובבת עימן הרבה זמן, וכתבת אותן בצורה מגובשת ועשירה, עם דוגמאות בהירות ויפות.
אין לך מה להתנצל על האורך. להיפך, כך ניתן יותר להרגיש אותך ולהבין את הכוונה שלך.

אנסה לתמצת את מה ששאלת:
1. אני מניחה שהמצוות בנויות על הגיון. דא עקא, שככל שאני לומדת יותר עליהן – פרטי המצוות נראים לי פחות הגיוניים, או לפחות לא שייכים לזמננו!
2. ´רצה הקב´´ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להן תורה ומצוות´. אך בפועל, מכיוון שרוב עם ישראל לא מקיים אותן, מושגת תוצאה הפוכה: הרבה חטאים ועבירות! ואפילו אצל שומרי התורה, מי יכול להגיד שהוא מקיים את הכל?

שתי שאלות כבדות משקל!

מתוך הכרת הטוב אלך בדרכך ואביא גם אני דוגמאות, בעיקר מהתחומים שמהם הבאת את.

נתחיל מהשאלה הראשונה. שאלת: אני מניחה שהמצוות בנויות על הגיון. דא עקא, שככל שאני לומדת יותר עליהן – פרטי המצוות נראים לי פחות הגיוניים, או לפחות לא שייכים לזמננו!

הבסיס של המצוות הוא ציווי ה´ – בין אם מתאים להגיוננו, בין אם לא. הקב´´ה ציווה עלינו לקיים דברים מסוימים, ואנו מאמינים שזה לטובתנו. האם זה בהכרח מתאים להגיון שלנו? לאו דווקא. יש להניח שבקבלת התורה היו לדור יוצאי מצרים כמה תפיסות שנשברו. לדוגמא: איסורי עריות – הפרעונים היו מתחתנים בתוך המשפחה הקרובה כגון אח עם אחותו וכדו´. היום, הרבה שנים אחר קבלת התורה, אותנו זה כבר מזעזע! יש להניח שאז מצווה זו לא נתפסה כמובנת מאליה, וחז´´ל אף רמזו על זה בדרשה על הפסוק ´וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו´ ביומא דף ע´´ה עמוד א´. ניתן להביא לכך עוד דוגמאות, שבשביל להבין את חלקן נצטרך ללמוד הסטוריה וארכיאולוגיה, כי המצוות לא השתנו, אך ההגיון שלנו השתנה עם הזמן.
על המצוות, חז´´ל הוסיפו גזירות שונות שבאו להבטיח את הקיום הנכון של כל מצוה, ומהוות סייג לתורה. הרבה מגזירות חז´´ל בנויות על המחשבה ´איך נגרום לכך שעם ישראל יקיים את התורה?´ ומשולבים בהן הרבה שיקולים פראקטיים. ממילא יתכן שכבר לא תהיה התאמה בין טעם המצווה כפי שמבואר בספרות הראשונים – לגזירות שחז´´ל הוסיפו למצווה. דוגמא לכך מהלכות כשרות: התורה אסרה לבשל בשר בהמה בחלב. יש לכך הסברים שונים, כגון מניעת התנהגות אכזרית בבישול הגדי בחלב אותו אמור היה לינוק. באו חז´´ל ואסרו גם בישול בשר עוף בחלב על אף שהעוף איננו יונק, והטעם שהזכרנו לא שייך פה! ההסבר לכך פשוט: נכנס כאן שיקול מעשי לתמונה. אם אנשים יתרגלו לאכול בשר עוף בחלב, הם עלולים להגיע מכך גם לבישול בשר בהמה בחלב. לולא גזירת חז´´ל, דין התורה לא היה מחזיק מעמד בפועל. חז´´ל הוסיפו ואסרו אף בישול חלב שקדים עם בשר מפני מראית העין (שולחן ערוך יורה דעה סימן פ´´ז), וגם זה נובע משיקול מעשי: הרואה איננו יודע שזהו חלב שקדים, ועלול להגיע מכך לאכילת בשר בהמה בחלב.
נעבור לשלב הבא. בלי ספק המציאות היום שונה מזו שהיתה בתקופת חז´´ל, ולכן הפוסקים עמלים על יישום מתאים של ההלכה במציאות החדשה שלנו. לדוגמא: חז´´ל נתנו לנו הנחיות איך להשהות אוכל בשבת על כירה, כופח, ותנור (מסכת שבת, פ´´ג משניות א-ב). אני מניח שאין לך כופח בבית… גם הכלים שקרויים בפינו ´כירה´ ו´תנור´, שונים לגמרי מאלו המתוארים במשנה. איך ליישם את דיני המשנה על המציאות היום? למשל לגבי פלטה. האם מותר להשהות עליה? האם מותר להחזיר אליה דברים שהורדו ממנה בשבת? דוגמאות נוספות להלכות שמבוססות על מציאות שהשתנתה: היוונים היו מסבים בסעודותיהם, וחז´´ל ראו בהסבה תנאי להוצאה ידי חובה בברכות (ברכות פ´´ו משנה ו´), וחובה להסב בליל הסדר (פסחים פ´´י משנה א´). בימינו לא מקובל להסב בסתם סעודה. האם עדיין קיימת חובה זו בשני הדברים שהזכרתי? ישנן עוד דוגמאות נוספות רבות למציאות שהשתנתה.הפוסקים דנים ארוכות ביישום דיני המשנה על המציאות בימינו, וממילא הדמיון בין יישום המצווה במציאות שלנו לטעמיה המופיעים בראשונים עשוי לקטון.
סיכום ביניים: הבסיס של המצוות הוא אלוקי, ואיננו מותנה בהבנתנו. גזירות חז´´ל הנוספות באו לוודא את הקיום של דיני התורה, ויישמו את המצווה על צורת החיים שנהגה אז. הפוסקים היום שואפים ליישם את דברי חז´´ל על המציאות שלנו.

עכשיו נפנה לנושא טעמי המצוות שנגענו בו קודם. ישנם כמה כמה ראשונים שעסקו רבות בטעמי המצוות: הרמב´´ם במורה נבוכים, ספר החינוך, ר´ אברהם אבן עזרא, הרלב´´ג, האברבנאל, ועוד. האם מישהו סבור שאלו בהכרח הסיבות שהקב´´ה ציווה אותנו לקיים את המצוות? נראה שלא. כל הנסיון שלנו להבין את טעמי המצוות הוא דיעבדי. למה אני מתכוון? אתן דוגמא מכללי הדקדוק: אין שום מקום בתורה שמפורש בו ששורש של מלה כולל שלוש אותיות, ושישנם שבעה בנינים (בדקתי!). אז איך המדקדקים הגיעו למסקנות הללו? התשובה היא שהם עברו על נוסח התנ´´ך, וניסו ליצור ממנו כללים. לעיתים היו פסוקים שלא עמדו בכללים הללו, ואותם הם נאלצו לציין כיוצאי דופן (לדוגמא: מ´´ם סופית באמצע מלה – ישעיהו ט,ו). לכן לא יפלא שהיו שסברו שהשורשים כוללים רק שתי אותיות, ולא שלוש. כך בדיוק קרה עם טעמי המצוות. קיבלנו תרי´´ג מצוות, והראשונים מנסים לגזור מהם כללים, כלומר להבין את ה´שיטה´ של התורה, ואת ההכוונה החינוכית שלה. הם מנסים לעשות זאת רק מאחר שהצטווינו במצוות הללו, ובודאי שאף אחד לא טוען שאלו הסיבות שבגללן הקב´´ה ציווה אותנו עליהן. טעמי המצוות לא מפורשים בתורה (למעט יוצאי דופן), וממילא ניתן להציע טעמים שונים לכל מצוה. לכן חלק מהראשונים קראו לטעמים שלהם ´תועליות´, כלומר תועלות שיש לנו מהמצוות – ולא מעבר לכך.

ספרי טעמי המצוות בדרך כלל מסבירים לנו רק את הבסיס שלהן, אותו אנו חייבים לקיים מן התורה. מכיוון שחז´´ל הוסיפו לנו גזירות רבות שנבעו משיקולים מציאותיים – טעמי המצוות שכתבו הראשונים לא בהכרח יתאימו לכל פרטי ההלכה שבפועל. דוגמא לזה (מתוך ים של דוגמאות): החזון איש ראה שהרבה עקרות בית לא מבינות את נוסח המעשר, ולכן פסק שאשה יכולה להפריש מעשרות ולומר ש´הרי זה מעשר כפי מה שמופיע בדף שבידי´, בלי לקרוא את כל הנוסח (יש פוסקים שחלקו עליו, ולכן למעשה אין לנהוג כך לכתחילה). נוסיף על כך את העובדה שהיום איננו נותנים את התרומה לכהן ואת המעשרות ללויים, מסיבות שונות. אם מטרת התרומות והמעשרות היא לאפשר לכהן וללוי להתקיים ללא נחלה בארץ, איך זה מתקיים בימינו שאיננו נותנים להם? ולמה צריך להפריש מעשרות במציאות שלנו, שהכהנים והלויים יכולים לגור בכל מקום בו הם רוצים, ושרובו של עם ישראל לא מתפרנס מחקלאות? ואם מטרת המצווה הזו היא הכרת הטוב לקב´´ה על הטוב שהעניק לנו, איך זה מתקיים אצל זו שלא מבינה כלל את מעשיה ורק אומרת ´הרי זה מעשר כפי מה שכתוב בסידור´? התשובה לשאלות אלו היא, שכאמור, טעמי המצוות באים ברובם להסביר את צורת הקיום מדאורייתא, וההלכה בפועל כוללת גם הרבה הרבה שיקולים מעשיים.

אם כן, לבסיסה של המצוה ניתן לתת טעמים רבים אפשריים. ליישומיה במציאות נוספים שיקולים מציאותיים, שאינם בהכרח נובעים מטעמה. המציאות משתנית ללא הרף, והיישום שלה על מציאות ימינו מכניס לתמונה שיקולים מעשיים נוספים, שבעקבותיהם קיום המצוה מתרחק עוד קצת מהטעמים שכתבו לה הראשונים. אך כאמור, טעמי המצוות אינם בהכרח הסיבות שהקב´´ה ציווה עלינו לעשות אותם, ועוד שעל פי רוב נועדו להסביר רק את בסיסם של דיני התורה. יוצא דופן לזה הם טעמי המצוות שכתבו המקובלים, שמסבירים אף את גזירות חז´´ל ואת המנהגים, אך הטעמים שהם נותנים שייכים למערכת הקבלית, ואינם מובנים ליהודים פשוטים כמונו.
מכיוון שכך, הייתי מציע שלא להתנות את קיום המצוה בהבנה שלנו. היא ממילא לא ודאית, וכמעט שלא יכולה להסביר את צורת קיום המצוות שלנו בפועל. הייתי מציע לפנות לפירוש החסידי של הביטוי טעמי מצוות: הטעם הרוחני שאנחנו טועמים בעת הקיום שלהם. זה לא משהו שניתן להסביר, אך בודאי ניתן להרגיש… ממש כמו טעם – מתוק, חריף או חמצמץ. כשמקיימים מצוה עם כל הלב, עם הכוונה, ועם הרגש, מרגישים טעם. אלו ´טעמי המצוות´. איך מגיעים לזה? נראה שדרך כניסה אמיתית אל תוך המצוה, עם כל חלקי הנפש והגוף שלנו. עשיית המצוה כוללת ממילא את הגוף, ובדרך כלל גם את הדיבור. את המחשבה נוכל לחבר למצוות שאנו מקיימים דרך לימוד טעמי המצוות של הראשונים. זה בודאי יוכל להועיל לכך.
עד כאן לגבי השאלה הראשונה.

ולשאלה השניה:
הרחבתי מאוד בשאלה הראשונה, ואענה על זו בקיצור.
שאלת: ´רצה הקב´´ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להן תורה ומצוות´. אך בפועל, מכיוון שרוב עם ישראל לא מקיים אותן, מושגת תוצאה הפוכה: הרבה חטאים ועבירות!
ההנחה הבסיסית שלנו היא שמכיוון שהקב´´ה ברא אותנו לטובתנו – כל מציאות בה אנו נמצאים היא לטובתנו, בין אם אנו מבינים זאת ובין אם לא. אחרי שמניחים זאת, ניתן לנסות לתת הסברים פרטניים יותר ´איך זה עובד´ היום. אז נתחיל:
א. אין הקב´´ה בא בטרוניה עם בריותיו. כשאדם נמצא במצב בו איננו יכול לקיים מצוה – אין הוא מחוייב בה, ואיננו נתבע על אי קיומה. הוא אנוס. נראה שאנשים שנולדו בבתים חילוניים נכללים פעמים רבות בהגדרה הזו (כמובן שאין זה משפט שאדם רשאי להגיד על עצמו, אך בהחלט קיים מצב כזה).
ב. איך הקב´´ה מונה את המצוות והעבירות? האם ערך כל מצוות העשה שווה? האם ערכן של כל העבירות שווה? הרמב´´ם כותב שלא (הלכות תשובה ג, ב): ´יש זכות שהיא כנגד כמה עונות…, ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר ´וחוטא אחד יאבד טובה הרבה´, ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות´. מהי מצוה גדולה ומהי מצוה קטנה? אנחנו לא יודעים. יתכן מאוד שאדם שאיננו שומר את רוב המצוות, אך הוא עשה בחייו כמה מצוות גדולות, כך שהוא יצא ברווח גדול מהעולם הזה.
ג. ´לפום צערא אגרא´. ככל שקשה יותר לקיים מצוה – שכרה רב יותר. ממילא, בימינו, שישנן כמה מצוות שקשה יותר לקיימן מאשר אחרות – שכרן רב יותר. כלל זה נכון גם לכל אדם באופן אישי: מצוות שעשאן בקושי, אז גם אם קיומם היה חסר ולא מהודר, האדם יקבל עליהן שכר רב יותר מאשר מצוות אחרות שעשה. ממילא גם לגבי העבירות – כשאדם עומד בנסיון – שכרו רב מאוד, אפילו אם עמידתו לא היתה שלימה, והוא עמד בנסיון רק באופן חלקי. יתכן שאנשים רבים שאינם שומרי מצוות קיימו בחייהם כמה פעמים מצוות מתוך קושי – ושכרם רב מאוד, או שעמדו בנסיון קשה הכרוך בקיום המצוות.
ד. באופן כללי, אין קיזוז של מצוות ועבירות! לכל אדם יש שני חשבונות נפרדים: אחד למצוות שעשה, ואחד לעבירות. על העבירות הוא יצטרך לשוב ולכפר, ואילו המצוות שעשה תשארנה לנצח. ממילא, אם נשמתו ירדה לעולם הזה ורוב ימיו הוא חטא ועשה בחייו רק מצוות מעטות – עדיין הרווח של נשמתו גדול יותר מזה של נשמה שלא ירדה לכולם כלל.
ה. אני אישית אוהב מאוד את פירוש הרמב´´ם למשנה הזו. ´רצה הקב´´ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להן תורה ומצוות´ פירושו, שהקב´´ה ברא אנשים שונים עם אופי שונה אחד מהשני, ולכן נתן לנו מגוון שלם של מצוות, שונות זו מזו. כך כל אחד יוכל למצוא את המצוה ´שלו´, ולהשקיע בה יותר. כמובן, שכל עם ישראל צריך לקיים את כל המצוות, אך במצווה שלו הוא ישקיע עד הסוף, יזדהה איתה באופן מיוחד, ויהדר בה מתוך אהבה וחיבה.

עד כאן…
אני מקווה שהתשובות ענו על מה ששאלת. אם לא (וגם אם כן) – את שוב מוזמנת לשאול, להעיר, או להגיב.
חודש אדר שמח, וכל טוב!
אלעזר