בטבע קל יותר להרגיש צלול. חמצן חודר לתאים אפורים במוח, משהו נפתח.
יצירתיות שנעלמה ולא ידעת לאן, מחייכת אליך וחוזרת להיות זמינה עבורך.
אושר מציף את הלב.
שמחה טהורה, רעננות מוקרנת אליך מכל עבר ואתה שוב חי.
מחשבות ורגשות עולים, ממשיכים שיחה פנימית שנקטעה בערפיח העיר.
אתה שמח ועף – כלל לא זקוק לבקבוק…
—
"יין ושכר אל תשת… בבאכם אל אהל מועד"
בבית המקדש לא משתכרים. במבט ראשון ניתן לחשוב שבית המקדש הוא טקסי כמו משכן הנשיא: מרובע-חוסם-אוטם – מכניס אותך לנישה ואומר לך מה לעשות ואיך לחשוב.
אבל האמת היא שבית המקדש הוא לא נגד אלכוהול – הוא פשוט לא זקוק לו…
המקדש מעיף אותך לעולמות אחרים. מתוך צלילות אתה חווה אקסטזה פנימית שעליה אלכוהול אפילו לא יודע לפנטז.
כל מה שאתה חולם לקבל מהיין אתה יכול לקבל באיכות גבוהה בהרבה בבית המקדש.
זה לא יבוא משום אמצעי עזר – רק מבפנים.
אם נזקק את ראשינו ואת ליבנו – נפיק הרבה יותר מאלכוהול.
אז, מוכנים לטריפ אמיתי?
שבת שלום!
דורון וחברים מקשיבים
