בס"ד
פרשתנו פותחת בדיני טומאת היולדת וטהרתה. מושגים אלה, טומאה וטהרה, רחוקים מאיתנו.
חלק גדול מתהליך הטהרה קשור בעבודת המקדש ולכן כיום כולנו טמאים, בלי לחשוב כלל על הנושא.
הרצון הטבעי כאשר חושבים על מציאות זו, היותנו טמאים, היא להיטהר, להשיל מעלינו את עול הטומאה.
אבל –
ברוב מצבי החיים התורה לא אוסרת עלינו להיות טמאים.
הצורך להיטהר קיים רק לפני זמנים מיוחדים כמו פסח, שבו חובה על כל אחד מישראל לאכול מהקרבן בטהרה.
לכן קראנו בשבת שעברה את פרשת 'פרה', הפרשה שמסבירה כיצד נטהרים מטומאת מת. קריאה זו נועדה להזכיר לנו [לטהר עצמנו לקראת הקרבת קרבן פסח].
ולא על זה חשבתי לכתוב…
בעקבות סערת הדיון על חדרים משותפים, יהודיות וערביות, שמתאוששות לאחר לידה, חשבתי לכתוב על הבדל ישראל והאומות.
הבדל זה קיים, בין השאר, בתחום הטומאה והטהרה:
[גוי אינו טמא]! גם אם הוא ייגע במת הוא לא טמא!
ישראלית שיולדת היא טמאה, אבל ערבייה שיולדת היא באותו מצב כפי שהייתה קודם הלידה, אין עליה רוח טומאה מיוחדת.
מדוע?
ככה. כך הקב"ה ברא את העולם.
[יש בינינו הבדלים].
תרבות, גובה, אופי, משכל, יופי, סגנון דיבור, שפה ועוד – בכל אלה אנשים מתייחדים זה מזה.
לא בגלל שנאה – [בגלל שאנחנו שונים]!
יש לנו תפקידים שונים ולצורכם קיבלנו 'נתוני פתיחה' שונים.
ישנם אנשים שאני מאוד אוהב ומעריך, אבל לא מתאים לי להתחכך איתם, וודאי לא כשאני אחרי טראומה גופנית, בגלל הבדלי אופי ואפילו סתם הבדלים טכניים.
כל מי שעוסק ב[שידוכים] יודע שישנם נתונים שמקילים על חיבור בין אנשים ומאפשרים פתיחה טובה יותר לזוגיות.
כך הדבר לגבי יחידים וכך הדבר לגבי אומות.
לאומות שונות יש תפקיד שונה ו'נתוני פתיחה' שונים.
מסיבה זו, כנראה, הקב"ה לא גזר דיני טומאה וטהרה על האומות – אין זה מתאים לתפקידם.
מפגש תרבויות, גם בעת שלום, אינו מחיקת תרבויות וערבובן בכוח. הבדלי התרבות לא מקילים על היולדות ואין לכפות אותם בכוח.
כבר כיום הדבר ידוע וברור ברמת ה'שטח', וכל מעשי פוליטיקאים כאלה ואחרים לא יהיו יותר חזקים מהמציאות שמבקשת.
כבדו את עצמכם, את זולתכם ואת ההבדלים ביניכם.
אל תכפו, בשם השלום והאחדות, טשטוש גבולות טבעיים, עצבנות ומתיחות.
ובטח לא לאישה בזמן רגיש…
שבת שלום!
יה
