עשרה בטבת מוכר כיום צום בעקבות תחילת המצור על ירושלים. עם זאת, מוזכרות בחז"ל עוד שתי סיבות לצום ביום זה. אחת מהן היא יצירת 'תרגום השבעים'. תרגום זה נעשה לפני כאלפיים ושלוש מאות שנים על ידי שבעים ושניים תלמידי חכמים יהודים באלכסנדריה בהוראת המלך תלמי השני. חמשת חומשי התורה נכתבו עד אז רק בספרי תורה בעברית. המלך תלמי רצה לצרף את חמשת חומשי התורה לספרייה הגדולה שלו, ולכן כפה על היהודים לתרגם את התורה.
ומה בכך? מדוע זו סיבה לצום? מה רע בכך שהתורה תהיה גלויה לכל האומות?
תפקידו של עם ישראל הוא ייחודי. הוא נושא דבר ה' בעולם. עם ישראל הוא האחראי על הפצת האמונה בקב"ה. הפצה, אך לא טשטוש הגבולות. אין אנו מעוניינים בכך שכל האומות יתגיירו. אין אנו רוצים להביא לאחדות שהיא אחידות. אנו רוצים בעבודה משותפת, כאשר כל אחד מביא את ייחודו למטרה אחת גדולה. העובדה שהתורה נכתבה עד תרגום השבעים רק בעברית היא סמל לרצון זה. אנו מעוניינים בעבודה כללית, כאשר כל העמים 'יטו שכם אחד לעבדך', אך הדרך לכך מחייבת הבנה של ייחודנו. תרגומה הכפוי של התורה היה סמל לתהליך הפוך. תרגום התורה כביכול 'ניתק' את התורה מעם ישראל והנגיש אותה לכל אומות העולם בלי ההבנה המתלווה אליה, ההבנה שבעולם יש תפקידים שונים לאנשים ולעמים שונים. ניתוק זה מקל על האומות להכיר את התורה, אך מקשה עליהם להכיר אותה בצורה אמיתית, דרך מסורת ישראל שהתקבלה מאת נותן התורה במעמד הר סיני. אי אפשר לגשת לתורה בלי להבין את ייחודם של ישראל, והכפייה לאפשר זאת היא קלקול וסיבה ראויה לצום עד ימינו.
יהי רצון שנזכה בקרוב להבנה מלאה של תפקיד כל אחד וכל אומה בעבודת ה' והשתלבות בתפקיד זה בענווה וביושר.
צום קל ומועיל!
חברים מקשיבים
