ילדים עם צרכים מיוחדים

שלום לך! מה שלומך?
שאלת שאלה ממש טובה! איני יודע מהיכן הגישה שלך אל שאלת ההתמודדות – אם בתור הכרה של מתמודד, הדרכה של מתמודד או אפילו התמודדות עצמית, לכן ננסה בעזרת הקב"ה למצוא מענה כללי, טוב וכמה שיותר מספק. וניתן למקד את השאלה בתגובה למייל שלי שאת כתובתו אציין בסוף.

רק הערה לפני שנתחיל: מתוך התשובה לא ברור אם מדובר בבן או בבת לכן אכתוב בלשון זכר, ואם מדובר בבת – סליחה מראש.

מי שמוגבל, דוגמת אדם שמתמודד עם דבר שאינו יכול לעשות, דבר פצפון שכל ילד בן שנתיים יכול לבצע והוא לא יכול ללא סיוע, לפעמים מרגיש ממש כמו "עפר ואפר" או "לא שווה" (בלא מעט משמעויות) ופגיע גופנית ומאוד פגיע נפשית. מרגיש שהוא חסר אונים ובובת סמרטוטים על חוטים. שלא משנה מה ינסה לעשות – ללא סיוע זה לא יצליח. והכי גרוע, שמשתמשים בו כמעין מקור להעלאת רחמים אצל הרואים אותו.
ועוד דבר שלא לקחנו בחשבון – הקרובים אליו כמו המשפחה שלו, גם הם חווים חוויות לא קלות במהלך התמודדויות שלו.

העניין הוא שלשאלה הזאת יש שם אחר – למה רע בעולם?
לצערנו לא רק ילדים עם נכויות, אוטיזם, תסמונות, מחלות וכדומה מתמודדים עם הגבלה. עם קיר שחוסם אותם.

יש בעולמנו הנחמד אנשים שכבר 3/4 מהעולם לוחץ עליהם למצוא זיווג מתאים – ויאלל'ה לחופה! אבל ככל שעובר הזמן ולמרות כל המאמצים והרצון הטוב הם נשארים לבד. יש את המשפחות הכי טובות – אבל למרות הכול הם מתחת לקו העוני לכן לא יכלו לתת לילדיהם המתוקים מתנה לחגים. יש את אלה שלא מצליחים במקצוע מסוים או בהדרכה – למרות המיודע כמה השקעות שלהם והזמן שהם נותנים. ואלה שמרגישים שיש ביניהם לבין הקב"ה קצר בקו הטלפון במקום שיחה ישירה למרות מאמציהם הרבים. וקטן המקום מלהוסיף…

זה לא בא לנחם ובהחלט לא אומר "תהיה בשקט, יש צרות גדולות יותר". הפוך! זה בא לומר "אתה לא לבד בעניין הזה, אחי! אתה שווה, לא עפר ואפר, ואלה שמשתמשים בזה כמעין מקום לרחמים – שיבושם להם…".

מה הקטע?! סתם משעמם לקב"ה? הוא לא חושב שבעולם יש מספיק קשיים גם בלעדי זה?! ואם כן – במה אשמים הילדים המתוקים הללו עם הנכויות שנולדו כך ולא עשו שום דבר רע, וכבר הוא ברא אותם עם הרבה קשיים ואתגרים להם ולמשפחתם?

דבר ראשון חשוב, צריך לזכור טוב: אנחנו לא יודעים חשבונות שמים ולא יכולים לדעת בבירור, אלא יכולים רק לתת השערות! עכשיו נתחיל…

כמו שאמרנו קודם, לכל אדם יש משהו שחוסם אותו – נכות. בין אם זה נכות גופנית, רוחנית, בזוגיות ועוד… מכאן אפשר להרחיב את השאלה הזו, ולשאול – למה צריך אנשים שונים? למה צריך בעלי חיים, צומח ודומם?

הכול נצרך, ולכל דבר שקיים יש מקום. אם נחשוב על הדבר הכי הקטן שקיים נראה שגם לו יש שימוש ותועלת בעולם. לאכילה, ליצירה, ללימוד ממנו ועוד (אפילו ליצר העריות שלנו יש תפקיד חשוב – להמשיך את החיים בעולם). כל פרט משלים פרט אחר בהרמוניה הזו! אפשר לומר במילים אחרות: לכל דבר שהקב"ה ברא יש מקום בעולם.

מכאן יוצא, שהשאלה שכדאי שכל נברא ישאל את עצמו היא: מה היעוד שלי בעולם? ובמקרה שלנו – מה היעוד של ילדים עם נכויות, אוטיזם, תסמונות ומחלות בעולם? התשובה שווה בין ילדים אלה לבין כל הנבראים, ולא משנה מה הסטטוס שלהם – הייעוד הינו לעבוד את הקב"ה בשמחה בעזרת הכלים שניתנו. נרחיב…

כל אחד נולד עם התמודדויות, בין אם הם נגלים לעין, פנימיים, זמניים, או מועדים לזמן בחיים. אף אחד לא בא למדוד את הקשיים של חברו (קל לדבר קשה לעשות). כל אחד צריך למצות את הכוחות שניתנו לו, ולהשתדל להשתמש בכל מה שהקב"ה נתן לו.
זה תפקיד מאוד חשוב וניסיון מאוד גדול לאדם המוגבל להיות כך ולשמוח ולעבוד את הקב"ה. זה כל כך גדול עד שאני לא יכול להבין את זה. כנראה הקב"ה יודע בדיוק מה הוא עושה.

וכל בנאדם יכול לבוא ולומר "לא תודה, מעדיף לחיות חיים נורמליים". הייתי בסרט הזה, ונראה לי שכל אחד היה בו. אז איפה ה"רחום וחנון" הזה?

לפני שהנשמה ניתנת לנו, הקב"ה מביט עליה מצד אחד ועל תפקידה בעולם בצד שני ו"אומר לעצמו": "אני כל כך אוהב את הנשמה הזאת, אני לא יכול להתאכזר כדי שהיא תלך סחור-סחור עד שתגשים את הפוטנציאל שלה. אני יכול להקל עליה ולתת לה כלי שיכוון אותה". אחד הכלים יכול להיות הנכות עצמה! לכן, גם למי שיש מגבלות כלכליות חמורות וקשות וגם למי שיש מגבלות גופניות קשות יש פוטנציאל עצום להגשים בחיים והם נדרשים לממש אותו.
דבר זה נכון בהחלט גם לכל הסובבים את בעל הנכות הזאת. ובנוסף, אפשר להבחין בכך שכל מי שעוזר ומסייע באמת, מקבל הרבה מהעזרה שהוא מעניק. המקבל מקבל יותר ממה שהוא נותן!

סתם ניחושים לחלק מהתפקידים:
הראשון – שמים לב שכל אדם בעל נכות (גופנית ועוד…) שמצליח להתמודד עם מגבלתו ולהישאר באמת שמח – מכניס לא מעט אנשים לפרופורציות. הרי אם כולם היו טובים, מוצלחים ובריאים – מה היה מעורר אותנו? מה היה גורם לנו לחשוב?
השני – יתכן ומי שסובל מבעיה מסוימת והצליח להתגבר עליה ימצא את ייעודו חייו בעידוד אנשים שיש להם אותה בעיה, כי כמו שהוא הצליח גם הם יכולים.
האחרון – נמצאים כאן בתור ניסיון לנו. הקב"ה בודק איך אנחנו כפרטים וכחברה מתייחסים לאדם שצריך את העזרה שלנו. האם אנחנו עוזרים או מתעלמים. האם אנחנו צוחקים או מעודדים. במקום להתייחס לפגמים אפשר וצריך להתייחס לאישיות, ל"צלם אלוקים" שיש בכל אדם.
שוב, דברים אלה נכונים גם לסובבים את בעל הנכות.

נזכיר את מה שאמרנו בהתחלה: אנחנו לא יודעים חשבונות שמים ולא יכולים לדעת בבירור את התשובה המדויקת, הקב"ה הוא היחיד שיודע.

אז מה לעשות? את הדברים הבאים אני מציע גם לבעל הנכות וגם למי שסביבו

בתור לימוד, לקרוא הספרים "אהבת חסד" של החפץ חיים או "הליכות בין אדם לחברו" של הרב יצחק יעקב פוקס.
לקרוא שו"תים בנושא http://www.makshivim.org.il/ask_all.asp?key=%F0%EB%E9%ED&where=2 http://www.makshivim.org.il/ask_all.asp?key=%F0%EB%E4&where=2
http://www.makshivim.org.il/ask_all.asp?key=%EE%E5%E2%E1%EC&where=2

ובתור עשייה, להביט סביב מי צריך סיוע בכל נושא שלגיטימי ולעזור (במינון נכון). להתחיל מהמשפחה הקרובה, חברים, והלאה… אפשר לחפש את זה באתר "רוח טובה" https://ruachtova.org.il/ או באתר "פורטל התנדבות בישראל" http://www.ivolunteer.org.il/ זה נותן המון גם לנותן וגם למקבל.

נסיים עם תפילה של רפואה שלמה ושמחה לכל עם ישראל, ובתפילה נוספת שנראה מעלת חברינו ולא חסרונם.

מקווה שעזרתי. אתה מוזמן להגיב למייל שלי dozkih@gmail.com לכל תגובה, שאלה ועוד…

ב"הצלחה בכול!

דורון