כמה שאלות מדתל"ש- דתי

אביב היקר שלום !
זה פעם ראשונה שאני נתקל במי שקורא לעצמו דתל"ש-דתי. אדם שמרגיש שהוא תלוש ומחובר בו זמנית היא תופעה מיוחדת ומעניינת. בשאלות שהצגת לפני ניכרת תכונה זאת, דבר שהעניק לי השראה רבה.
ראשית, גם אם אתה לא מבין את העקרונות של היהדות זה לא נותן לך מקום לומר שהיא 'אוסף חוקים של דת פרימטיבית'. סתם לצורך ההשכלה לפני מספר חודשים הובאה שאלה מעניינת בפני בית דין הרבני הגדול בירושלים מבית משפט באוסטרליה. השאלה היתה אודות מעמדה המשפטי של אם פונדקאית, הסיפור היה שזוג מיליונרים אוסטרלי שהתקשה ללדת מסר ביציות לאישה בארצות הברית. לאחר המסירה מת הזוג בתאונת מטוס. לאותו זוג לא היו קרובים מלבד אח יחיד שהיה לאישה אותו אח דרש לרשת את הזוג אולם באותה שעה דרשה האם הפונדקית גם היא חלק מהירושה טענתה היתה שהיא נושאת ברחמה את יורש העצר ובתור מולידתו מגיע לה אחוז מסוים בירושה (שהיתה שווה 500 מיליון דולר אוסטרלי!). בית המשפט באוסטרליה לא ידע כיצר לבלוע את הצפרדע שהנחיתה בפניו אותה אם פונדקית ולכן פנה לבית הדין הגדול בירושלים שמתמחה במעמדה המשפטי של אם פונדקית. אם לדעתך היהדות היא אוסף חוקיים פרמיטבי לפחות בית המשפט באוסטרליה חושב אחרת ממך.
בכל הקשור לשאלות 'מוסר ורפואה' אין לכמות המאמרים התורניים אח ורע בכל העולם. לא הכנסייה וגם לא אנשי המשפט והרוח, הצליחו להגיע להגדרות משפטיות מוסריות מלאות בדבר.

בשאלה הזכרתה את הנושא של לימוד גמרא לנשים. אז קודם שתדע שהיום קיימות שתי מדרשות לבנות בהם לימוד הגמרא הוא לכתחילה. הרב סולוביצ'יק זצ"ל סבר שחשוב ללמד נשים גמרא. כיום ממשיכה נכדתו את דרכו בבית המדרש לנשים בקיבוץ מגדל עוז, שם לומדות בנות ישראל ש"ס ופוסקים. נכון שלא כל גדולי ישראל הלכו בדרכו של הרב סולוביצ'יק ורבים מהם אף התנגדו לה אולם כיום יותר ויותר בנות לומדות תורה במדרשות אלה דבר שתוך דור יראה את אותותיו. היהדות מתחדשת מיום ליום ועושה מהפכות שקטות בתוך עצמה. קשה להתעלם מעצם שאלתך – היא נכונה, ואל תחשוב אני מנסה להטיף לך בכל מיני אותות שאין דברים ביהדות שדורשים ליבון והבהרה. הבעיות הינן קשות ואין פתרונות מידיים לכל דבר לכן צריך סבלנות. התורה היא האמת ובכל דור מלבושים שונים לה, מטרתנו היא למצוא את המלבוש שלנו.
בנוגע לשאלתך הראשונה – התגלות היא לא תנאי הכרחי לאמונה אלא פריוולגיה. אבותינו זכו להתגלות כי הם היו הראשונים – אברהם לא היה מתחיל לקרוא בשם ה' אם ה' לא היה מתגלה אליו. אנחנו בדור שאחרי, אמונתנו לא מבוססת על נסים אלא הבנה פנימית כי יש בורא לעולם. אם אתה חושב שרק נסים מחזקים את אמונתנו, אתה חי באשליה. אומרים בשם אחד מהאדמו"רים, שהיה דורש את המדרש של ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי שעם כל זאת היא נשארה שפחה. קריאת ים סוף היתה חוויה אדירה – באותו רגע עם ישראל הרגיש את הקב"ה – הרגיש, אך לא הפנים. על פי רוב, חוויות רוחניות סוחפות, אבל לא תמיד בונות בניין רוחני בנפש האדם, בגלל עוצמתם האדירה, כשם שמבול לא עוזר לתבואה אלא פוגע בה. אל תחשוב שאני נגד חווית ההתגלות – כל מה שאני אומר שהתגלות לבד ללא בניין רוחני איתן סופה שתיפול כשם שקרה לעם ישראל בעגל.
ראה בקישור הבא תשובה מלאה ורחבה יותר לנושא זה- למה אין ניסים היום? http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=1930
מלבד זאת לעניות דעתי זכה דורנו להתגלויות עצומות – הקמת המדינה לאחר השואה, מלחמת ששת הימים וכו'. דוגמא נוספת שלא מהעבר הרחוק היא השנתיים האחרונות בהם פגועי הטרור לא מפסיקים ואם כל זאת העם לא נשבר. לא כל התגלות היא בברקים ורעמים – לפעמים עצם המהלך ההיסטורי וההבחנה ביד המכוונת בו היא ההתגלות.
בנוגע לשאלתך האחרונה, אביב, כוונת לדעת גדולים. כבר הגמרא הסתפקה בשאלה אם טוב לו לאדם שנברא משלא נברא. רבים מבעלי המחשבה ראו את שאלה זו כלא רלוונטית, שכן על פי תפיסת עולמם העוה"ז הוא לא דבר שבדיעבד. כתוב במשנה אבות (ד: כב) "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא…"
על פי המשנה יש משמעות לחיי עוה"ז כאשר הם מלאים בתוכן. השקפתה של היהדות שעולם הזה הוא דבר טוב ומטרת האדם לשפרו ולבנתו. המשכה של המשנה באבות שציטטתי לעיל הוא "ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העוה"ז" עם כל הטוב שקים בעולמנו, יש בו גם חסרון והוא הריחוק מהשכינה. השאיפה להגיע לחיי העוה"ב היא הרצון למלא את חלל זה.
קח לדוגמא את הצבא (ע"פ גילך אני מבין שאתה כבר חוויתה אותו) – כל חייל כשהוא בצבא מתגעגע לבית, אבל לפעמיים ברגע שמגיעים הביתה קורה משהו מוזר – במקום ליהנות מחברתם של ההורים והחברים אנו דוחים אותם ומבקשים קצת שקט. מה קרה? הרי שקט ובדידות יש לנו בצבא?
בקבלה קיים מושג של "נהמא דכיסופא" לפעמיים כשטוב הוא כל כך חזק מחשש להיבלע בו אנו דוחים אותו ומחפשים את המרווח. אתה שואל למה יש צורך בכל משחק המחבואים הגדול הזה? לדעתי זה חלק מהעניין. אם הקב"ה היה מביא לנו את הכל על מגש של כסף היינו נרתעים מכך – אנחנו צריכים שהטוב יבוא במנות כדי להרגיש אותו. לדוגמא, יין טוב כדי להרגישו ראשית יש לגרגרו בגרון ורק אח"כ לשתותו, הגרגור הוא שנותן לנו להרגיש את האפקט של היין. אם היינו שותים את כל היין מיד היינו משתכרים ולא חשים את טעמו.
אותו דבר ביחס בין עוה"ז לעוה"ב. עוה"ז הוא הגעגועים ועוה"ב הפגישה. כפי שבשיר השירים הרעיה בורחת מן הדוד כחלק מתהליך החיזור כך בעוה"ז אנו בורחים מקב"ה כדי בעצם להתקרב עליו. הדברים גם מתקשרים לשאלתך הקודמת הקב"ה לא מתגלה לנו תדיר כחלק מתהליך החיזור – המפגשים החטופים הם שיוצרים את הקשר העז בנינו לשכינה. כתבתי בקצרה ויש מה להרחיב כאן עוד בפרט בנושא האחרון, ואני מכיר עוד דרכים להסביר את העניין. אתה מוזמן להמשיך ללמוד ולברר את האמונה שלנו בצורה בוגרת ויסודית. אתה עוד עשוי להיות מופתע לטובה…
שלך,
אביעד וחברים מקשיבים