אני גרה ביישוב דתי.יש לנו בנ"ע נפרד ביישוב.לא שאני רוצה שיהיה מעורב-זאת ממש לא הבעיה,ואני בחיים לא ארצה להיות בסניף מעורב.אבל אני חושבת שיש בסניף שלנו בעיה שאין תקשורת בסיסית!לא אומרים שלום ברחוב,שזה כלל נימוס בסיסי(ברוב העולם…)ובמיוחד אם אנשים גרים ביישוב-שכולם מכירים את כולם,ומתפדחים ללכת לבקש משהו מהשכנים אם יש להם בן בגילי.
זה נורא מציק-במיוחד כשצריך לארגן דברים ביחד(למשל היתה לנו קייטנת התנדבות והיו דברים שהיה צריך לעשות ביחד)ואני מרגישה שזה מצב לא נכון ולא טבעי.מצד שני-אני לא רוצה מעורב!!!
אני צודקת?או שהמצב שלנו הוא מצב אידיאלי?אשמח לתגובות,וכמה שיותר!
שלום וברכה!
ברוך ה' שיש לכם סניף נפרד ביישוב, ככה אתם לא מסתבכים עם בעיות של "אני אוהבת אותו אבל אני בת 14" או "החבר שלי לא שומר נגיעה" – שאלות שאנו מקבלים מדי יום ביומו, שאלות שבדר"כ מסתיימות בעצב רב.
ברוך ה' שזאת הבעיה של הסניף שלך, של הישוב שלך – בעיה שהבנים והבנות מתפדחים אחד מהשני, דעי לך שהקצה השני (חברה מעורבת) גרוע בהרבה.
אתם שומרים על עצמכם – זה בריא וטוב.
אמנם אין זאת סיבה לא להגיד שלום ברחוב, ואין זאת סיבה לא ללכת לבקש סוכר וביצים מהשכנה בגלל שיש לה בן בגילך, לכן, אם את פוגשת בן ברחוב תגידי שלום, ואם את צריכה לבקש משהו מהשכנים – אין בעיה!
ואם אחרים לא עושים זאת – תזכירי לעצמך בגאווה שזה עדיף בהרבה מחברה שהקשרים מעורבת בה הקשרים בין הבנים לבנות כבר מזמן עברו את הגבול המותר.
את צריכה להיות גאה בחברה בה את גרה.
וכל מי שחושב שאין זה "חברה בריאה", או שאח"כ יהיה לך קשה לפגוש בנים ולתקשר איתם, פשוט איננו יודע על מה הוא מדבר.
הקב"ה אמר לנו להזהר בין בנים לבנות כי זה מה שטוב לנו, כי זה מה ששומר אותנו טהורים, פרושים מחטא, זהו המצב הטבעי ביותר לנפש שלנו. נכון שלצדדים הנמוכים שלנו זה קשה, אבל הם לא הקובעים, אלא הצדדים העליונים שבנו – הצדדים האלוקים, ולצדדים אלו – זה הדבר הטבעי ביותר.
התגאי שאת חיה בחברה כזאת, יש לך על מה.
כל טוב,
מתי, חברים מקשיבים.
matirozn@walla.co.il
