לא אוהבת את עצמי

שלום. קראתי את השאלה שלך והרהרתי בה לא מעט. מצאתי את עצמי חושבת על סיטואציות כאלו בחיים שבהם מרגישים כמו שתיארת.
כן, את בטח יודעת, את לא הראשונה שהתחושות האלו עולות אצלה. רבים ורבות מתמודדים עם מחשבות ורגשות כאלו לא פעם בחיים, והעסיקה אותי מאד המחשבה למה זה קורה לנו? למה בשלבים מסויימים בחיים טוב לנו עם עצמינו, אנחנו מרגישים ראויים להערכה, שמחים במי שאנחנו, וברגעים אחרים אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי, עד כדי כך שנדמה לנו שלעולם לא נזכה להיות נאהבים כי אנחנו פשוט לא ראויים לכך.
נראה לי שאם היינו עושים סקר היינו מגלים שהתחושות האלו עולות כשאנחנו מגלים בעצמינו איזשהו חיסרון, כשאנחנו נתקלים בנקודה שבה לא טוב לנו עם עצמינו. והחיסרון הזה, הנקודה הזו יש בכוחם להאפיל על הטוב העצום שקיים בנו ולהביא אותנו לידי יאוש עצום וחוסר אמון בעצמנו.
אינני יודעת איך התגלה החיסרון הזה פתאום, אולי נכחת בסיטואציה שבה נדרשת לבטא כוח מסוים, תכונה מסויימת וגילית שהם אינם קיימים בך, או שאינם קיימים במידה שבה היית רוצה שיהיו. אולי פגשת מישהו שעצם המפגש איתו הבליט את החיסרון שבך- כי זה משהו שהיה קיים אצלו, אולי השלב בו את נמצאת בחיים מצריך ממך יותר חשיבה, התבוננות מעמיקה פנימה ואת לומדת את עצמך ומגלה גם את חסרונותיך, אולי את ניצבת בפני הכרעות מסויימות והחששות שעולים מציפים מעלה את החסרונות…
אני לא יודעת מה הסיבה שדווקא עכשיו, ברגע זה, בתקופה זו את מרגישה כך. יכולות להיות לכך כל כך הרבה סיבות. אבל מה שאני כן יודעת זה שהחסרון הזה הופיע. עכשיו הוא מורגש, עכשיו הוא התגלה.
ובעיני, זה מה שחשוב, וזה מה שצריך לרומם אותך מעלה. למעלה?! אבל זה חיסרון! איך אני יכולה להתרומם למעלה?
כי זה שגיליתי את החיסרון זה אומר שאני נמצאת במדרגה גבוהה יותר. תחשבי על זה, הדבר הזה שקיים בך וגורם לך להרגיש שאת לא שווה כלום, לא נוצר היום, ובכל זאת רק עכשיו שמת לב לכך שהוא קיים. למה? כי התקדמת, כי הזדככת, כי התעלית ואת נמצאת בנקודה גבוהה יותר מזו שהיית בה עד כה ועכשיו את מסוגלת לראות את זה. וזו כבר סיבה אחת להתעודד. כמעט תמיד התחושות האלו שהזכרת בשאלה מחלישות אותנו אבל אנחנו צריכים לאסוף כוחות ולהתבונן פנימה, להבין מאיפה זה נובע- בצורה נקודתית, מה הנקודה שמפריעה לנו ואז לא להגיע מכך לעצבות אלא לשמוח על כך שאנחנו במקום שמסוגל להכיר ולראות את הנקודה הזו.
השלב הבא מתייחס לחיסרון עצמו. בחרת לא לפרט בשאלה מה עומד מאחורי המחשבות האלו וזה בסדר גמור. אני בכל אופן אשמח מאד לדעת יותר, אם תרצי, כדי שדברים לא ישארו באוויר ואפשר יהיה לברר אותם יותר לעומק. אני אגיד רק כמה דברים בכלליות ושוב, אם תסכימי, נדבר בצורה קונקרטית יותר.
הרב קוק בעולת ראי"ה כותב בין השאר על ברכת השחר. אחת הברכות אליהן הוא מייחס היא ברכת "שעשה לי כל צרכי". וכך כותב הרב: "…אין הבדל כלל בין החסרונות ובין היתרונות. [כולם הם צרכיו של אדם], וכל הדרוש לו באמת למגמת תכלית טובתו האמיתית נעשה ונשלם בחמלת אב הרחמים." במילים אחרות, הרב קוק רצה להגיד שגם בחסרון ששיים באדם יש יתרון. הקב"ה ברא את העולם עם חסרונות וגם זה חלק מה "שעשה לי כל צרכי", גם זה צורך לאדם. לפעמים ההתקדמות של האדם יכולה להיעשות רק מתוך חסרון ואם לא היה בו את החסרון הזה הוא לא היה מתקדם, ולכן גם על זה אנחנו מודים לקב"ה. זה לא אומר שאנחנו צריכים לרצות שיהיו לנו חסרונות אבל כשהם קיימים, להסתכל עליהם בצורה כזו.
מעבר לכך, אנחנו צריכים להיות פחות ביקורתיים כלפי עצמינו. יותר מפרגנים, מאמינים בעצמינו וביכולתינו לשנות ולהשתנות. נכון, זה מצריך מאיתנו הרבה סבלנות אבל ככל ששינוי הוא עמוק ומהותי יותר, כך הוא לוקח יותר זמן. ובכלל, כמו שתכונה מסויימת שקיימת בנו לא נוצרה בן רגע, למה שבן רגע נצליח לשנות אותה? והאם זה שאנחנו לא מצליחים אומר שאנחנו לא בסדר? לא! והאם זה שקיים בך חיסרון זה אומר שאת לא שווה? לא! הואם העובדה שקיימת נקודה מסויימת שמפריעה לך מבטלת את כל אותם דברים מעולים שקיימים בך? לא!, והאם בגלל שאת לא מושלמת אף אחד לא ירצה להתחתן איתך? לא!!! (ואם יש מישהו כזה, ההפסד כולו שלו!)
פשוט תאמיני בעצמך, בטוב שקיים בך, תני לעצמך זמן לשנות את מה שאת רוצה לשנות. פשוט תשמחי על זה שדברים מפריעים לך ואת לא אדישה לעצמך.
והכי חשוב שתסמכי על הקב"ה שעשה לך כל צרכך…
אשמח מאד להמשיך לדבר בנושא זה או אחר, אני מצרפת לך את כתובת האי- מייל שלי, לרשותך.
בהצלחה בכל!
ברוריה
brurya123@walla.co.il

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!