לא, אין לי חבר.אבל ממש צריכה אותו (על קשר בגיל צעיר)

שלום חברה.
הפלאפון שלך מצלצל עכשיו ואת גם עונה.
חברה שלך על הקו מזמינה אותך למסיבת סוף החופש הערב.
את אומרת לה: ´מה, סוף החופש?!? יש עוד שלושה שבועות´,
והיא מתעקשת, אומרת לך: ´בואנ´ה אל תהיי כזאת כבדה, מסיבה זה מסיבה, יהיה צחוקים, מה אכפת לך?´
את שמחליטה לא להיות הסבתא של החבורה שואלת: ´טוב, אז מה יהיה שם, ומי באה?´
´כולם באות, ומה יהיה? אל תשאלי הדבר הכי טוב שראית בחיים שלך´.
ואת אומרת: ´הדבר הכי טוב שראיתי בחיים שלי?! לוידעת ראיתי הרבה.. תהיי ספציפית´.
´אמממ… את יודעת אוכל, מוזיקה, כולם יהיו, אולי כמה חבר´ה מהסניף שיביאו קצת חומרים שיעיפו את הראש´.
וכאן. את עוצרת.
חומרים שמעיפים ת´ראש?!? יש גבול!
אל"ף בואי נקרא לילד בשמו: סמים, יודעת מה אפילו סמים קלים, אבל עדיין זה מה שזה.
בי"ת מסיבת סוף החופש, רוצים להתפרק קצת, אבל מה להרוס ת´בריאות?
את אומרת לה: ´שנראה… ולא נראה לך, ואולי בכלל הדודים שלכם הולכים לקפוץ הערב…´.
והיא שטפשה זה לא הצד החזק שלה אומרת: ´וואלה? לא הכרתי אותך בתור אחת כזאת. כולה כמה שאיפות, בירות, ומי שירצה ירביץ גם כמה שוטים, בקטנה ממש, זה לא שנגמור ברטורנו.
תפסי פורפורציות, את יודעת כמה נוער דתי עושה את זה, את חיה כאן איתנו בשנת תש"ע-2010 או בדור של הסבא של הסבתא שלך?´…
כאן נפרדתם כידידות פחות או יותר, ומתחיל לך קרב סכינים בראש:
מצד אחד, למה לא ללכת מסיבה ויהיה נחמד, לא צריך לעשות מכל דבר כזה ביג דיל,
אבל מצד שני: ממש לא מדובר ב´סתם´ משהו יש כאן משהו שהוא רע, זה החיים שלך.
עכשיו תבוא חכמה ותגיד לי: ´קאט. צאי, צאי מהסרט שאת חיה בו. מה את משווה בכלל? חבר למסיבת סמים? וטוב באמת גם שאת לא ניסחפת עם הדוגמאות שלך´.
ולא, לא מרגיש לי שניסחפתי עם הדוגמא, ויודעת גם למה?
כי אני שואלת: למה מה שברור לנו לגבי הגוף שלנו (וטוב שככה) לא ברור לגבי הנשמה שלנו? זה דבר אחד.
ודבר שני עושה רושם שמרכז הדיון פה זה פחות כמה חבר זה לא טוב אלא יותר ההתייחסות לשאלה של אני מול החֶבְרָה ואיך עומדים בלחץ חברתי?
לכן גם באה השאלה מה היית עושה אם החברות שלך היו מזמינות אותך למסיבה כזאת,
או עזבי, נתפרע עוד קצת: לקפוץ מהגג, גם היית מתלבטת אם להצטרף או לא?
מה ככה להפסיד כרטיס כניסה חלק ישר למרכז הברנז´ה?
רק בשביל להמחיש כמה זה מרכז הדיון כאן קבלי מקבץ קצר מהדברים כמו שאת הצגת אותם:
´אבל החברה,הסביבה אוכלת אותך. משנה לך את כל התדמית שלך והרצונות מתהפכים´
´אני כ"כ מבולבלת. מצד אחד רוצה חבר, כמו כולם´
´אני מרגישה שאם יהיה לי חבר יהיה לי הרבה יותר קל בחיים… אני ארגיש פחות מוזרה בחברה שאני חיה בה´
´אני חסרת בטחון ומפחדת מהתגובה של החברה´.

כדי להתמודד עם הסוגיה המורכבת הזו בואי נתחיל מההתחלה:
קודם כל עצם זה שהחֶבְרָה חשובה לך זאת הוכחה שאת לגמרי נורמלית.
יש לך ביד קבלה חתומה על בריאות נפשית.
האדם הוא יצור חברתי ויותר מטבעי שחשוב לו מה חושבים ולהרגיש חלק מהסביבה שלו.
מה גם שההרגשה הזו היא שמובילה אותנו לעשות בשביל אחרים ולהיות אכפתיים למה שקורה מסביבנו.
אבל, כשהדברים מתחילים לצאת מאיזון ככה שהחֶבְרָה ו´מה יגידו´ אוכלים אותך, את האישיות שלך,
ולקינוח מפצחים לגרעינים את התדמית והרצונות שלך, משהו פה לא מריח טוב.
זה אומר שהגענו למצב שצריך לעשות רגע חושבים, ולבדוק מה קורה איתך.
כי היום זה העניין של חבר, ועוד שנתיים זה מה לעשות בשר"ל,
ועוד ארבע זה יהיה מה ללמוד ועם מי להתחתן.
צריך להתייחס לשורש של הדברים איך תשמרי על מה שאת, על הדעה שלך למרות כל מה שרץ מסביבך?
איך פועלים לפי האמת הפנימית בלי כל הזמן ליישר קו עם ´כולם´ ועם מה ש´כולם´ אומר ו´כולם´ עושה?
הדרך להגיע ללב ולהרגשות עוברת ואם נדייק מתחילה בשכל.
תהיי שלמה עם הצעד הזה שלך ואם בא לך עוד מעט גם נפתח כמה כיווני חשיבה שאת כבר העלית.
כי אם נתחבר למקודם אז ברגע שיהיה לך ברור שמשהו לא טוב,
אז כן, את גם לא תתקרבי אליו, ולא משנה מי ומה יהיה שם.
תשתדלי להיות חלק מהכלל בדברים אחרים, כי עם כל הכבוד שישיסטיות זה עם רציני,
יש עוד דברים שמעסיקים ויכולים להעסיק בגיל הזה חוץ מהגירסה המקבילה שלכם בישיבה שליד.
אז גם תרגישי פחות במלחמה עם כולם,
תצמצמי את משחק ´מצא את הבדלים´ בינך לבין החברות למה שעקרוני באמת.
באותה נשימה: לכן אני לא סגורה עד כמה נבון לדרוש דרשות שבת הגדול בנושא,
ולהיכנס לכל מיני ויכוחים שסוחטים לך ת´צורה ורק מחדדים לך את הפער בינך לבין שאר החברות.
אני מודה שהשורות האחרונות הן מועמד רציני לאוסקר בקטגוריית הרחפני-מופשט על גבול התלוש-מנותק,
אבל נראה לי שעבודה פנימית בתור מילה נרדפת זאת הגדרה נכונה יותר.
כי בטן-גב זה אחלה דבר, באמת!
וכל הבאסה שזה לא משהו שיש לנו את הפרביליגיה לעשות בעולם הזה,
אלא באנו לכאן בין השאר בעיקר כדי לעבוד על עצמנו.
קחי גם בתור אופציה רצינית לדבר בארבע עיניים עם המדריכה בסניף או המחנכת על התחושות האלה שלך,
ותאמיני לי שהן מספיק איטליגנטיות בשביל לחשוב מה לעשות.

עכשיו נפתח את הכיווני חשיבה שהזכרנו מקודם, ונלך על זה עד הסוף (תרתי משמע):
1. בגדול החיים יפים, בקצת יותר קטן השנים האלה הן שנים מדהימות, שנים בהן בונים את האישיות,
משהו שקצת קשה לעשות כשמשקיעים הרבה מאד אנרגיות בקשר עם חבריקו צדיקי וחמודי.
ב"ה שיש הרבה כוחות נפש אבל זה עדיין דבר מוגבל, את משקיעה אותם שם ומפספסת פה.
מה גם שהמציאות מדברת בעד עצמה שרוב הקשרים האלה הם השקעה של ´פול גז בניוטרל´.
וגם במקרה שלא ויש ´הפי אנד´ והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה,
תבדקי מה קרה לדורי ב´ותכתבו אהובתנו´ של אמונה אלון ותחזרי אליי.
2. צדק מי שאמר ´החוכמה לעמוד בניסיון היא לא לבוא לידי ניסיון´.
מדובר בניסיונות קשים שאי אפשר לעמוד בהם.
כן, מודה שגם אני באיזשהו מקום קניתי את כל הקלישאות האלה של התקדמות רוחנית ביחד,
ואולי כן אפשר לשמור נגיעה, עד שלא ממזמן סיפור שאני מכירה מקרוב פוצץ לי ת´אשליות האלה,
והבהיר לי מחדש כמה חז"ל צדקו ב´אין אפוטרופוס לעריות´.
את יכולה להיות הכי צדיקה, ואת באמת תהיי צדיקה אורגינל לא זיוף,
ותלמדי עם הצדיק שלך אורות התשובה ותדברו כל היום והלילה והיום שלמחרת על כנסת ישראל וקודשא בריך הוא.
אבל לא צריך יותר מרגע של שבריר שנייה בשביל ליפול, חלילה, לא כי אתם לא טובים,
אלא כי הניסיון קשה ויש מישהו שלוקח עליכם חסות שעות נוספות פלוס השלמת הכנסה.
3. לשמור את הכל לאחד והיחיד האמיתי שבאמת שווה את זה ואותך.
ואני ממש לא מדברת רק על נגיעה, אלא הרבה לפני, לא לתת ללב להתחספס בכל מיני ריגושים זולים.
ככה שאפילו כשהדבר האמיתי יגיע למרות שהוא ירקוד סמבה מתחת לאף של הלב שלך,
יקח ללב שלך, שועל אהבות ותיק, זמן לשים לב שזה זה-זה,
סתם כי הוא יהיה עסוק בלהשיל כמה קליפות של טישויים וסיפורים קודמים.

לתובנות בעניין דורי ולרעיונות למסיבת סוף החופש מוזמנת ממש בכיף למייל.
כל הטוב שיש
רינת
rintz3@gmail.com