שלום!
יש משהו שאני חושבת עליו כבר הרבה זמן ורציתי להעלות אותו כאן. אני מדריכה ביישוב שלי 9 חודשים. חברות שלי מתחילות עכשיו להיכנס גם כן להדרכה (אני נכנסתי קצת מוקדם) ויש לי חברה שנכנסה עכשיו להדריך בסניף עולים. כל פעם שאנחנו מדברות היא מספרת סיפורים על איך שהיא מרגישה שהיא תורמת ונותנת ומחזקת את החניכים שלה. אני מאוד נהנית בהדרכה (למרות שיש קשיים והרבה!) ואני גם מרגישה שאני נותנת לחניכים שלי אבל לא כל כך הרבה. אני ממש משקיעה, גם בפעולות, גם בפעילויות סניפיות ובעיקר בקשר אישי אבל אני לא מרגישה שאני נותנת לחניכים שלי כל כך הרבה כמו שהחברה שלי נותנת לחניכים שלה. יש מעט מאוד פעולות שבהן אני מרגישה שהחניכים ממש הבינו את המסר וזה למרות שלפני כל פעולה אני ממש יושבת וחושבת באיזו דרך אני יכולה לגרום לחניכים שלי להבין את המסר. כבר הרבה זמן אני חושבת מה לעשות עם ההרגשה הזאת. אני לא חושבת שזה יהיה טוב לעזוב את ההדרכה, גם כי אין אצלנו הרבה אופציות אחרות, גם כי אני מדריכה מעט זמן יחסית וזה לא יהיה טוב לעזוב עכשיו וגם כי אני מאוד מאוד אוהבת את החניכים שלי ואני רוצה להישאר איתם אבל מה לעשות עם ההרגשה הזאת של החוסר בנתינה, במשמעות ובהרגשה שמה שאני עושה זה טוב וחשוב?
שלום לך.
העברנו את שאלתך ליוסי, רכז הדרכה בתנועת העזרא, וזו תשובתו:
למדריכה המסורה שלום!
בעצם, כדי לענות על השאלה שלך (מה אנחנו עושים כמדריכים) צריך לבדוק מה מטרת תנועת הנוער?
תנועה, כשמה, צריכה להזיז דברים, ליצור שינוי. את זה אנחנו עושים בכמה דרכים – הדרך הראשונה היא ע"י ביצוע השינוי עצמו – לדוגמא, אם אנחנו דוגלים באיכות הסביבה – נארגן מבצע ניקיון. הדרך השנייה היא ע"י חינוך לערכים בהם אנו מאמינים.
תפקיד המדריכים הוא לחנך לערכי התנועה. זה לא משנה מי החניכים שלו – עולים חדשים או קיבוצניקים ותיקים, כיפה לבנה גדולה או מיני-כיפה פרומה – העיקר זה לחנך את כולם לערכי התנועה.
את תפקידו זה עושה המדריך בכל דרך אפשרית: בפעולה, במחנה, בשיחה אישית (שלפעמים המדריך הוא המפלט האחרון…) או בחיוך, זה לא משנה איך. וערכי התנועה זה לאו דווקא דבר נישא ועליון, זה גם יחס לחבר, תרבות בכביש, כבוד לחכמים… דברים פשוטים.
אחרי שהבררתי (אני מקווה) את חשיבות ההדרכה אני חייב להוסיף עוד משהו מיוחד למקרה שלך:
בדיוק עכשיו סיימתי שיחה עם מרכזת (קומונרית) של אחד הסניפים בתנועה. היא סיפרה לי על הקשיים הרבים איתם היא מתמודדת בסניף הפיתוח שבאחריותה. הסברתי לה שבדיוק בשביל זה היא שם, לא באנו לעבוד עם חניכים מושלמים. אבל אני אומר לך, המדריכה בסניף 'רגיל', שתפקידך לא קטן מתפקידה. לכל אחד בעולם התפקיד שלו, המשותף לכולנו – שאנחנו צריכים לעשות את הכול כדי לשפר. אבל זה לא חשוב מה הטילו עלינו – האם לקדם מרמה 2 לרמה 3 או מרמה 80 לרמה 90.
לכל אחד מתפקידים אלו יתרון – בסניפי פיתוח מרגישים כמה צריכים אותנו, אבל בסניפים 'רגילים' יש לנו בד"כ יכולת יותר גדולה לעשות ולפעול, וקל יותר לראות את ההצלחה.
במילים פשוטות – יש מ-ל-א עבודה גם בסניף 'רגיל', אז קדימה – עמ"י מחכה לנו.
בהצלחה וחיזקו חברים,
יוסי שטרן, רכז אזור דרום, "עזרא"