שלום, אני יודעת שאולי זה ישמע קצת מוזר, אבל הייתי לייד הכותל כמה פעמים בזמן האחרון, ופשוט לא יכלתי להתכנס, לא יכלתי להתקרב לקיר הכותל. בפעם האחרונה שנכנסתי הרגשתי חנוקה, ידעתי שאני לא מתנהגת כמו שה׳ רוצה שאני אתנהג, אני הולכת עם חצאיות קצרות, לא מתפללת בקושי, מה לעשות? להתגבר, להכנס ולהתפלל שה׳ יעזור יעזור לי? או לחכות שאני אתחזק ואז לחזור לשם? אני לא רוצה להתפלל בכותל ולהרגיש צבועה בגלל החטאים שאני עושה..
שלום לך,
אני חייבת להודות שיש משהו מאד מרגש בשאלה שלך. אפשר להבין ממנה שאת ממש מרגישה את ריבונו של עולם, שעבודת ה´ שלך היא כל כך מחוברת ומגיעה ממקום אמיתי ופנימי. מרגישים את הכנות שלך ואת יראת האלוקים. אלו תכונות נפלאות שעליך להודות עליהן ולשמוח בהן.
את כולם הכותל מרגש, ויש לו יחס מיוחד במסורת היהודית שלנו. אבל לי בקטנותי לפעמים נדרש מאמץ גדול בכדי להרגיש שאני קרובה לשכינה ושאני נמצאת על יד שריד מבית המקדש.
בגלל זה מדהים אותי מה שאת מתארת. איך גם תחושת הקדושה שלך היא לא משהו אמורפי, אלא היא ממש בתוכך ומחלחלת אצלך עמוק למעשים.
אז אמנם זה כרגע מתואר בהקשר שלילי שגורם לך להרגיש רחוקה ומונע ממך להתפלל אבל אפשר לנתב את הרגשת הקדושה הזאת לכיוון חיובי שלא תאפשר לך בכלל לעזוב את הכותל…
כאמור הכנות שלך והרצון שלא להיות צבועה אלו תכונות חשובות וטובות, אך לפעמים היצר הרע יכול לנצל אותן לטובתו ולהגיד "תראו אותי, פה אני לא מקפידה, שם אני שוכחת, כנראה שכל עבודת ה´ שלי לא שווה כלום, רבש"ע לא מעוניין בי ואין שום סיבה שאשקיע". אבל, כמובן שזוהי רק עצת היצר.
האם את חושבת שיש משהו שהוא מושלם בעבודת ה´ שלו? יש בנאדם כזה שיכול להגיע לכותל עם חיוך מאוזן לאוזן ולהגיד לקב"ה אנו מושלם – כל מה שציווית אני עושה ובהצטיינות?? "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא".
לכל אחד יש את הנושאים שיותר קשה לו איתם, לכל אחד יש התמודדויות ותהליכים שעליו לעבור, ולכל אחד יש גם לפעמים מעידות.
מצד שני, לכל אחד יש את הטוב שהוא מוסיף כאן בעולם. לכל אחד יש מצוות/תפילות/מקומות/זמנים בהם הוא מצליח לעבוד את ה´ באופן אמיתי, ממקום טהור וכן. וכשבאים לפני הקב"ה צריך לזכור שאמנם אנחנו לא מושלמים, אך יש בנו הרבה טוב. ולבוא בתחינה לפניו מתוך המקום הזה. תודה ריבונו של עולם על כל הטוב שהענקת לי, ועל כל הדברים הטובים שאתה מזכה אותי לעשות. אנא, עזור לי להשתפר, להתגבר על החולשות שלי, ותזכה אותי לעשות כרצונך.
הקב"ה הוא זה שברא אותנו כאלה לא מושלמים, אז אני חושבת שהוא גם לא מצפה שנהיה מושלמים. רצונו הוא שכל הזמן נהיה בתהליך, שנשאף להתקרב אליו יותר, למלא אחר מצוותיו, ונפעל למען זה.
לכן, אין לך מה להלקות את עצמך. משתי סיבות. האחת היא השאלה הזאת שלך. את מודעת לחסרונותייך ורוצה לשפר אותם. זהו צעד ענק ומשמעותי בדרך לתיקון. הכי הכי קשה להכיר בעובדה שאתה לא בסדר ולקחת אחריות על המעשים. את עשית זאת, וזה צריך להיות מדהים – בעיני עצמך ובעיני הקב"ה.
הסיבה השניה היא שגישה של כעס ואכזבה, והתרחקות מהקודש ´עד שאהיה ראויה´ היא לא עוזרת. היא רק גורמת לעצבות ולעוד צעד ועוד צעד אחורה שרק גורמים למטרה הקדושה להתרחק יותר.
על כן, אתרי בעצמך את נקודות החוזק שלך. במצוות, במידות, בחסד. תחשבי או תכתבי את כל מה שטוב בך ועם זה תבואי אל הכותל (אפשר גם להתאמן בבית כנסת או בבית לפני). תעריכי את עצמך, תראי באילו נושאים התקדמת עם השנים, על מה הצלחת להתגבר. את חייבת להפנות את נקודת המבט גם אל עבר ההצלחות שלך בעבודת ה´.
זה שמסתכלים על החיובי לא אומר שמותר ללכת עם חצאיות קצרות וזה בסדר, אלא זה פותח את הפתח למקום ממנו אפשר להתקדם. בהחלט אסור לנו להתעלם ממה שדורש תיקון. נראה שאת מאד מודעת לעצמך ויודעת עם אילו מעשים את לא שלמה. לכן אני מציעה לך דבר ראשון לחשוב/לכתוב את הדברים שהיית רוצה להשתפר בהם. בלי לפחד. לחשוב גם על דברים שנראים לך בלתי אפשריים כרגע. ואז, מתוך הרשימה לבחור איזה משהו קטנטן, שהוא אפשרי בעינייך ולהחליט שאת משתדלת, מנסה להתמיד בו. וכך לצעוד בצעדים קטנים, ממש מינייטוריים. אבל כל הזמן להיות בתנועה.
השינוי הכי הכי פצפון הופך אותך מרחוקה למתקרבת ומשנה ב180 מעלות את היחס שלך לרבש"ע. הכותל הוא לא מקום מאיים שמדגיש לי עד כמה אני רחוקה מנשמתי, אלא הפוך, אני מרגישה שייכת למקום הזה והשהות בו נותנת תמיכה ועידוד להמשיך להשתפר ולהתקדם.
ישנו דבר נוסף שכדאי לשים אליו לב. מצד אחד, את מתארת תחושת חיבור גדולה לקב"ה. ביקור בכותל ותפילה מבחינתך הם לא דברים מן השפה ולחוץ, אלא הם נובעים מתוך עולמך הפנימי.
מצד שני, את גם מפרטת מעשים שאת יודעת שהם לא משקפים את רצונו של ה´. קיים איזשהו פער בין הרצון הטהור שלך למעשים. הייתי מציעה לך רק לחשוב מהם הקשיים שלך וממה הם נובעים. אולי אם תעלי למודעות את הסיבות בגללן את לא מתנהגת כפי שהיית רוצה להתנהג יתברר לך שהן לא שוות את המחיר של עוגמת הנפש שאת חווה בגללן. אולי תגלי שביכולתך להתגבר על המניעות האלו.
מהבגרות והכנות שעולה משאלתך אני ממש בטוחה שיש לך את הכלים לדעת מה חוסם אותך, לדעת במה את רוצה להשתפר ומה את מוכנה להקריב בשביל זה באופן שתרגישי התרוממות רוח ושמחה על התהליך שלך.
לסיום, כדאי להזכיר שעם ובלי קשר לתהליך שכל אחד עובר עם עצמו, הקשר בין הקב"ה לעמ"י הוא בל ינותק, ויש בו בחינה של מערכת יחסים בין אב לבנים. הקב"ה מעוניין שנדבר איתו תמיד, גם כשנמצאים בשאול תחתיות. כמו אבא שאוהב את בנו בכל תנאי, ומעדיף שידבר איתו גם אם הוא לא מתנהג מאה אחוז.
זכרי זאת תמיד. תמיד יש למי לפנות, תמיד יש מי שיקשיב.
שתצליחי, ותזכי להתקדם.
יישר כח על השאלה.
מוזמנת להגיב או לשאול,
מעיין
maayanet@yahoo.com
