אני יודעת שאם יבוא המשיח אז אני אהיה מצורעת, ואצטרך להביא חטאת כמה פעמים ביום.
אז מותר לא לרצות שהמשיח יגיע היום?
אני יודעת, צריך להשתפר אבל בנתיים קשה לי.
ואני אמורה לרצות שהוא יגיע אפילו עכשיו, מה לעשות?
שלום וברכה!
כל הכבוד על הכנות והיושר.
דעי לך שכשיבוא המשיח- יש עוד דברים שיהיו במציאות חוץ מהקרבת קרבנות ותיקון. זו מציאות אחרת! לא רק תיקון חטאים, לא שזה לא דבר גדול, אבל הכוונה היא שכל המציאות- הן העולמית החיצונית, והן- הפנימית האישית בנפש- תהיה אחרת- קרובה לקב"ה, רוצה ושמחה לתקן, ולא קשה לה, כפי שלנו קשה היום- "להתחבר", להרגיש את קרבת אלוקים. היא תשמח להקריב קרבנות כי היא תהיה כאותו אדם שתפקידו לנקות את חצר המלך, ומפזם לעצמו ניגון של שמחה תוך כדי, כי הוא שמח שהחצר תהיה נקייה עוד מעט. לא יהיה לנו "כבד" עם הרעיון של תיקון וכפרה. ובכלל- כולם יכירו במלכות ד' יתברך, כל העמים יבואו ללמוד מוסר ואורחות חיים מעם ישראל. זו מציאות שאנו מקוים אליה ושואפים אליה, גאולה היא תיקון של המציאות, הכל כפי שצריך להיות, והקרבנות הם רק ביטוי לתיקון, חלק מהתיקון, ולכן, כשאנו מדברים על "לרצות מקדש, או משיח, ו"כבד" לנו עם זה כי אנחנו מפחדים שזה ישבש את השגרה שלנו, סימן שאנחנו לא מספיק מבינים מהי גאולה. אם נבין שזו התעלות של המציאות, מימוש כל האידיאלים למענם אנו נאבקים (א"י השלמה, כלכלה נכונה, חברה מוסרית, שלום ועוד…) – באמת נוכל לקוות ולהתפלל לביאת המשיח במהרה בימינו, אמן!
בתקופת המשיח, דווקא בשל העובדה שב"ה יש מקדש, ויודעים שצריך להקריב קרבנות על חטאים- "חושבים פעמיים" לפני שמעיזים לעבור עבירה, שכן, הבאת קרבן כרוכה, כמובן, במבוכה גדולה מן הכהנים, קדושי עליון, העובדים במקדש, ומבני אדם אחרים, שרואים את המקריב. נוסף לכך, זה כרוך בתשלום- בעת קניית הקרבן. לא שאלו הם השיקולים שצריכים למונענו מן העבירה, אבל זה מצטרף לסיבות המרוממות יותר (יראת שמיים, אמונה רצון לקיים את רצון ד'), ויוצר עוד גדר ומחסום בדרך לעבירה חס וחלילה.
גם בלי להכיר אותך, אני בטוחה שאת אדם טוב, השואף לקיים את רצון ד', אולם יש נפילות, כמו לכולם, וצריך לעבוד על מידותינו, לתקן, ולשוב בתשובה על חטאינו, אבל אינך צריכה מראש "לתפוס מעצמך" אדם שבטוח יצטרך להביא חטאת כמה פעמים ביום… וגם אם כן- עם כל מה שכתבתי קודם, על הבושה הכרוכה בכך- בסה"כ מטרת הקרבנות היא לקרבנו לקב"ה, (למילים "קורבן" ו"קירבה" יש אותו שורש ואותו רעיון- התקרבות). כשאנו מקריבים קרבן- זה מעוררנו לחשוב כאילו אנחנו מוקרבים (בשל הדמיון הרב בין גוף האדם לגוף הבהמה). הרמב"ן מסביר כי כל חלק בגוף הבהמה- מסמל חלק אחר באדם- שהיה שותף לחטא ( הווידוי של המקריב בעת ההקרבה- כנגד דיבור אסור, שריפת הקרב והכליות של הקרבן- כנגד מחשבה = תכנון החטא, סמיכת הידיים על הקרבן-כנגד מעשה ידיו = ביצוע החטא), ולכן בהקרבת בהמה- יש תיקון אמיתי, פנימי, זה מיישר אותנו לחשוב מחשבות נכונות, ולהתחזק ביראת שמיים לבל נחזור על החטא, חלילה. אולי קשה לנו לדמיין איך הקרבנות מעוררים ומקרבים אותנו, כי מציאות זו לא מוכרת לנו, אולם אנו תפילה שבקרוב ממש נזכה לחיות במציאות כזו בע"ה!
אי אפשר להכריח את עצמנו לרצות משהו, אבל מה שאפשר הוא להתאזר בסבלנות, להבין שזה תהליך שצריך לעבור על הנפש שלנו, וכדי לעורר את הרצון, כדאי מאוד ללמוד על הנושא, להבין מהם גאולה ומשיח, מהי מהות המקדש והקרבנות, ומתוך ההבנה- נרצה שזה יבוא, כי נבין כמה זה טוב וכמה זה חסר לנו ולעולם כולו! ובכלל, בכל עבודת ד', לא להילחץ מכך שאיננו רוצים מספיק להתפלל, למשל, או כל דבר אחר. יש להיות מודעים למצבנו, לדעת שיש פער בין רצוננו כעת לבין איך שאנו חושבים שצריך לרצות, ובסבלנות רבה להתקדם צעד אחר צעד במימוש השאיפות. ומתוך ההבנה- יבוא גם הרצון בע"ה! הלימוד גורם לנו להתקרב בעולמנו הפנימי- בשכל וברגש- אל האידיאלים הגדולים, וכך אנחנו חיים אותם יותר, מפנימים אותם, מרגישים אותם, קרובים אליהם וחפצים בהם.
לסיום, בסוף פרשת ניצבים יש פרשה נפלאה העוסקת בתשובת עם ישראל. נאמר בה בין היתר"ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך" (דברים ל, ו), כחלק מתהליך הגאולה. אז גם לכך אנחנו מחכים כחלק מהציפיה לביאת המשיח!
חזקי ואמצי!
עדי, חברים מקשיבים.
