שלום!
לאחרונה עלתה לי שאלה – זו בעצם שאלה אחת אבל בשתי סיטואציות.
אישה או בחורה שעומדת/הולכת לידי ועומדת ליפול – האם להחזיק בה ע"מ שלא תיפול או לא?
מצד אחד אם אחזיק בה – אני יכול מאוד להביך אותה כי קצת קשה לכוון בשבריר שנייה איפה לתפוס אותה, ואני אפגע בכבודה. מצד שני – היא יכולה ליפול ולהפצע, ואז כמובן שהיא נפגעת, אם זה במקום ציבורי אז גם כבודה נפגע, ואני גם יוצר חילול ה' בכך שלא מנעתי ממנה ליפול. מה עושים?
סיטואציה שניה – מישהי כבר נפלה. לעזור לה לקום אם היא לא יכולה לבד?
תודה!
שלום רב
השאלה שאתה שואל היא שאלה טובה, שאלה שנובעת ממחשבה רבה ורגישות, וטוב שאתה שואל אותה.
אם כי לצערי הרב השאלה היא טובה ולי הקט אין כל כך תשובה טובה לשאלה זו.
לא בגלל שלא עסקתי בה בעבר, שהרי היא שאלה לצערי שנפגשים עמה לא מעט פעמים, אלא שהיא שאלה שלא מצאתי אליה תשובה.
לא מצאתי אך גם אני לא כך כך מצטער שלא מצאתי!
כן אני לא מצטער, כי השאלה הזו נראה לי שהיא שאלה טובה, היא שאלה של רגישות, ושאלה של התמודדות, שאלה שאדם, וכל אדם צריך לשאול אותה, ולא תמיד התשובה היא אותה תשובה.
צריך לדעת שישנם דברים שבהם תשובה פשוטה, או תשובה חד משמעית היא עלולה להרוס את הטבעיות של האדם.
הקב"ה מעמיד אותנו בהתמודדויות, ובשאלות, והרבה פעמים הקב"ה רוצה את הנסיון שלנו להתמודד. הוא לא מצפה מאתנו שאנחנו נעשה את הדבר באופן המושלם, אלא הוא רוצה מאתנו את ההשתדלות כפי שאנו מבינים אותה, כפי שאנו מסוגלים.
השאלה היא שאלה רגישה, ונראה לי שתשובה חד משמעית היא עלולה לאבד את הרגישות של הדבר, כפי שלפעמים אנו מפגשים כל מיני אנשי מקצוע שמתוך הרגילות שלהם בעיסוק הם מאבדים מעט את הרגישות שלהם, ודבר זה איננו טוב.
אכן נקודה זו היא נקודה רגישה, כי יש פעמים שאותה פעולה תגרום ליותר בושה ויש לפעמים שאותה פעולה תגרום לקידוש ה' והערכה. ולכן נראה לי שלא נכון יהיה להגדיר תשובה כללית על הענין, אלא נשאיר את הענין לשיקול הדעת של האדם.
כל אדם כאשר הוא נפגש במצב כזה צריך לשקול בדעתו בדיוק מה לעשות ומה לא לעשות ולהחליט בעצמו, לדעת שאמנם הוא מסוגל ליפול ומסוגל גם להצליח, והוא צריך לעשות את ההשתדלות שלו, ומה שהוא לא יצליח, גם כן יהיה חביב בעיני ה' כי הוא ניסה.
אך בכל אופן כמה נקודות הייתי ממליץ כעצה ולא הפסיקה או דבר מוחלט אלא עצה שיכולה לעזור בענינים האלו, והייתי ממליץ גם אותם לנסות להכניס בשיקול כאשר נפגשים במציאות כזו.
1. לעשות את הדבר בטבעיות, לא לעשות סביב זה רושם, דבר שנראה טבעי הוא פחות פוגע ופחות מבייש והרבה פעמים עשוי לפתור את הבעיה.
2. אם מחליטים לעזור לעשות זאת בזריזות ולהמשיך הלאה, ולתת לאדם להתמודד עם זה לבד, הוא רק ירגיש יותר לא נעים אם תמשיך להיות אתו בקשר, והדבר רק יקל עליו אם הוא לא ישים לב ממש מה קרה.
3. כאשר אדם נפל אפשר פשוט לשאול אותו, אם הוא צריך עזרה ולא להתביש מכך, גם הוא ירגיש יותר נעים כאשר מדברים אתו על כך (כך ידוע גם כן בהתנדבות במד"א שכאשר מדברים עם החולה הוא מרגיש טוב יותר).
4. לבחון באופן כללי מיהו האדם, האם הוא באמת צריך עזרה או שמא רק טעינו ובאמת הוא יכול להסתדר לבד.
והכי חשוב זה לא להתרגש יותר מדי, לא בריא לחשוב כל הזמן האם מה שאני עושה זה קידוש ה' או שמא זה חילול ה', צריך לחיות באופן טבעי במסלול של עבודת ה', ולזכור שה' רוצה אותנו במה שאנו עושים, וכאשר אנו משתדלים אנו צריכים אמנם לחשוב על קידוש ה', אך לא להיות שקועים בכך, ולא להיות "לחוצים" ממה יקרה מהמעשה שאנו נעשה, האם יהיה קידוש ה' או חילול ה'.
אני יודע שהשארתי לך את השאלה כמעט בלא מענה, אך אני מאמין בך, שאתה תדע לבחור באירוע שתהיה נוכח בו את הדרך הנכונה, וגם אם לפעמים טעינו, לא נורא, העיקר ההשתדלות.
בהצלחה
יצחק.