לימוד תורה וזמן פנוי

שלום רב,
קודם כל אני שמח לענות על השאלה הזו, ולראות שאתה רוצה בלימוד התורה, דבר שאינו פשוט כלל וכלל בימינו.
יש המון מקורות שמדברים בנושא הזה, אבל ננסה לענות באופן כללי.
ראשית, צריך להבין שהתורה היא יסוד העולם, והעיסוק בתורה בחיינו הוא הקשר המיוחד שיש ביננו לבין הקב"ה, הקשר המיוחד הזה שמופיע דרך התורה שאותה הוריד אלינו ה´ וניתנה לנו כדי שנלמד אותה בשכל שלנו, וכך נוכל להתחבר לה´.
חיבור מיוחד זה, הוא מתנה שניתנה לנו על ידי הקב"ה, ועל כן יש מצווה תמידית לעסוק בתורה, העיסוק בתורה הוא זכות גדולה שיש לנו, וכך אנחנו צריכים להתייחס אליה.
צריך לשמוח שאנחנו יכולים כל זמן פנוי שהוא לפתוח ספר וללמוד, וכך לחבר את שכלנו לשכל האלוקי שנמצא במציאות שלנו.
אמנם, מצד שני, צריך לזכור שדווקא בגלל גדולתה של המצווה, החיוב הבסיסי שלה, אינו כל כך גדול.
כלומר, התורה רוצה להכניס כמה שיותר אנשים לאפשרות לקיים את מצוות התורה, ומהצד השני, ברור לכולם שלימוד תורה במשך כל זמן, אינו אפשרי כמעט לאף אדם במסגרת קיום עולם נורמלי, שבו צריך לעבוד להתפרנס ולעסוק במצוות ה´ ובדברים שהוא יצר לנו בעולם.
לכן התורה מחייבת באופן בסיסי, דבר קטן מאוד: המחויבת בצורה מוחלטת של לימוד תורה היא מאוד מצומצמת. מהדין מה שכתוב ´והגית בו יומם ולילה´ הכוונה פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה, לכן צריך לקבוע בכל יום לימוד עם התורה ביום ולימוד עם התורה בלילה, הלכה זו אינה כוללת כמעט, והגמרא גם אומרת שניתן לצאת ידי חובת מצוה זו בקריאת שמע בבוקר ובערב!

כל זה על מנת ליצור שיתוף של כל עם ישראל במצוות תלמוד תורה, מי קצת ומי הרבה.

לכן, מצוות תלמוד תורה בבסיסה כוללת רק קביעות לימוד בבוקר ובערב.
אבל כפי שכתבנו, ברור שלימוד התורה הוא אחד הדברים הגדולים ביותר, החיבור הגדול ביותר ביננו לבין הקב"ה, לכן יש כמה וכמה גמרות שאומרות מאמרים שמתארים את גודל החסרון שנוצר כשאדם יכול לעסוק בתורה ולא עושה זאת (הגמרא אומרת שהקב"ה בוכה על מי שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק, ויש עוד גמרות רבות, שאין כאן המקום לפרטם)
ברור, שכל רגע שבו אדם יכול לעסוק בתורה ולא עוסק, הוא נתבע עליו, לאו דווקא במובן של ´למה לא קיימת מצווה´, כמו ´למה לא נטלת לולב´, כיון שמצוות תלמוד תורה, אינה מצווה שעושים אותה, ומסמנים וי, אלא מצווה תמידית, והיא למעשה אורח חיים, והדרכה נכונה לחיים נכונים ובריאים.

יחד עם זאת ברור לכל בר דעת, כי יותר מ 99 אחוזים מבני האדם אינם יכולים לעסוק בתורה כל היום, (הרבה עשו כר´ שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם) הם חייבים להתאוורר קצת, לקרוא ספרים, לעשות ספורט או לטייל.
בישיבות הגדולות ביותר באירופה (וולוז´ין למשל) היו עושים טיולים בכל שבת, או בזמן מסוים אחר, כך הם היו מתאווררים קצת מהאווירה המיוחדת של הישיבה, שאמנם היתה מאוד חשובה, אך חשוב היה גם להתאוורר ממנה.
לכן ברור שכל רגע שלא עוסקים בתורה תובעים אותו מבני האדם, אך אין הכוונה שכל רגע שלא עסקתי בתורה הוא באמת דבר בעייתי אלא שכל אדם צריך לחשב בדיוק האם הוא לא עוזב יותר מדי את התורה בזמן שהוא עוסק במשהו אחר, משהו חוליני.
ושוב אין הכוונה שאסור לשחק במחשב קצת, אבל צריך לשים לב, שאנחנו לא יוצאים לגמרי מלימוד התורה, ותמיד דעתנו עליו.
האידיאל הוא ללמוד שעות רבות מהיום, עם עיסוק כמובן בפרנסה ובדברים אחרים שנצרכים לאדם לצורכו, אך תמיד דעתנו על התורה, תמיד נזכור שאנחנו צריכים ללמוד, אולי כעת זה לא מתאים לי, אבל עוד מעט אני אעשה את זה, כשיתאפשר לי, וכפי שהרמב"ם אומר שאם נצרך לו משהו שהוא חייב לעשות אותו יעשה אותו ´ויחזור לתלמודו´ כלומר יחזור ללמוד.

בקצרה: התורה היא ערך עליון בחיינו, והאידיאל הוא שהיא תמלא חלק חשוב בזמננו. מהדין ניתן אמנם ללמוד רק זמן קצר ביום, אבל אנו מעדיפים שחיינו יהיו קשורים כמה שיותר, ויתנהלו כמה שיותר עם קשר לתורה, ולה´. וודאי שיש להקדיש זמן להתאווררות, ולדברים אחרים שצריכים לעשות.

בהצלחה רבה
עקיבא
ולכל שאלה (או מקורות נוספים…)
אתה מוזמן לפנות:
akivamakshivim@gmail.com