זה כ"כ חזק , כ"כ כואב לחשוב על נשמה של ילדה קטנה שהספיקה להיות בעולם רק שלושה חודשים , על ילד קטן שרק עכשיו עשו לו חלק'ה , על הילד שחיכה לקבל את הציון במבחן . אני פשוט לא יכולה לחשוב שבאמת ברגע אחד אנשים (אם אפשר לקרוא להם ככה) באו והרסו למשפחה שלמה , ואני חושבת שזה גם לעם שלם- את החיים !
למה זה קורה ? למה הילדים וההורים שלהם היו צריכים למות ? אני לא מכירה את המשפחה הזאת ובכל זאת אני לא מפסיקה לבכות . אני לא מבינה למה הקב"ה צריך להביא כאלה אסונות על עמ"י , מה אפשר לעשות מכן ? חודש אדר ואסור להיות עצובים אבל קשה להפסיק לחשוב על זה.
איך אפשר לצאת מהעצבות ? ואיך הקב"ה יכול לרצוח את האנשים האלה ? הם לא עשו שום דבר רע ! זה יכול להיות כל אחד מאיתנו (חס וחלילה) אני מפחדת מאוד !!
בע"ה ליקבה"ו
שלום שואלת יקרה,
האמת, שאין הסברים. אולי לאנשים אחרים יש הסברים. אולי יש אנשים שחושבים שיש להם הסברים. אבל לעניות דעתי, אין הסברים.
זה כואב.
זה זועק.
זה שובר.
זה דוקר.
ואין לזה הסבר.
ואסור לנו לנסות לתת הסבר.
לא כי מישהו אסר לנו לתת הסבר, אלא כי זו פשוט תהיה בריחה.
ובכלל, אני חושב שהמקום שלנו הוא לא לחפש הסברים. כואב לנו. אף אחד לא מתעלם מהכאב. מהזעזוע. זה לא נתפס. אבל כשחתמנו ברית עם הקב"ה בהר-סיני, הוא לא הבטיח לתת הסברים. וגם אנחנו לא בקשנו.
כשאנחנו לא מבינים איך דבר כזה יתכן ואפשרי, זה מלמד אותנו ענווה מה היא. זה מלמד אותנו שאנחנו בני אדם, שרואים בראיה צרה שלא מבינה הכל. וזו תהיה טעות גמורה לנסות לחשוב שאנחנו מבינים איך הקב"ה נותן לדבר כזה להתקיים בעולמו. לפגוע בעמו. פשוט טעות.
אנחנו יודעים שהקב"ה עושה את זה מאהבה. כשמסתכלים על העבר של עם ישראל. על הפוגרומים הנוראים שהוא חווה במסעות הצלב, ובפרעות שליוו אותו. גדולי ישראל שנרצחו עם משפחותיהם. משפחות שלמות שנהרגו רק כדי לא להתנצר. אנחנו יכולים לראות שצמחנו מזה. הכאב הוא אותו כאב. כאב חד. מפלח את הלב. אבל הכאב הזה יוצר אצלנו כוחות חדשים.
היסורים שלפני ביאת המשיח מכונים 'חבלי לידה'. פעם יולדת סיפרה, שבזמנים שעוד לא היה 'אפידורל', תמיד היו בעלים שהתעלפו מהזעזוע של עוצמת היסורים שנשותיהם חוו. הכאבים לעיתים איומים ונוראים, אבל בתוך כל הסבל ומתוך כל הסבל, באה נשמה חדשה לעולם.
זה לא בא להסביר. זה בא להגיד מה התפקיד שלנו. מה החלק שלנו. את ההסברים וההבנות נקבל, אם בכלל, כשנסיים את התפקיד ותבוא הגאולה. ויהי רצון שזה יקרה במהרה בימינו.
כך אנחנו מסתכלים על ייסורים. כואב לנו. כואב מאוד. אבל מבינים שזה מאהבה.
מקווה שהדברים התקבלו, אם לא, וגם אם כן, את מוזמנת לכתוב ולשאול אחרים באתר או אותי.
שיהיה לנו שבוע טוב באמת וחודש אדר טוב ושמח באמת, שנזכה לישועות בקרוב, והרבה נחמה, והרבה נקמה מהאויבים שלנו, אויבי ה´, ושיתקיים בקרוב הפסוק "ידין בגויים מלא גויות" "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה´ המלוכה",
עדיאל
calev72@gmail.com