למה עונש האונס בתורה כ"כ קל?

שלום דוד.
קודם כל – אני אתן תשובה מעשית – ארצית. מבואר בגמרא ובפוסקים, שהאונס משלם אמנם חמישים כסף, אבל זה לא הכל. חוץ מזה הוא חייב לשלם גם על הצער, על הבושה, ועל הפגם. יש כאן בעצם דרישה מהאונס לתקן את הנזק שהוא עשה, ואני חושב שאם בימי הגמרא היו מחשבים את התשלומים הללו בצורה מסוימת (עיין רמב"ם הלכות נערה בתולה פרק א´) – בימינו היו מכניסים לתוך התשלום גם את הטיפולים הנפשיים והפסיכולוגיים שנאנסת צריכה לקבל כדי לחזור לחיים רגילים. תסכים איתי שבזה שאדם שאנס אשה מקבל על עצמו לממן את כל הטיפול בנזקים שהוא גרם – שיש בזה הרבה יותר תועלת מאשר שהיה נענש במלקות או משהו כזה.

אגב, אני מבין שההשוואה לשבת לא הייתה הכרחית אלא משל, אבל כיוון שהכנסת את השבת – אני אסביר במאמר מוסגר מדוע עונש חילול שבת הוא חמור כל כך, ואח"כ נמשיך. השבת היא לא סתם עוד מצווה. אנחנו רואים שעל חילול יום-טוב, ואפילו על חילול יום הכיפורים העונש הוא קל יותר. שבת היא יסוד האמונה. "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ה´ את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש". שבת היא עדות על כך שה´ ברא את העולם, היא עדות על מלכות ה´. גם הזוהר כותב: "שבת – סהדותא איקרי", כלומר – השבת נקראת "עדות". מי שפוגם בשבת – פוגם בעיקרי האמונה, ולכן מובן מדוע ענשו דומה לזה של עובד עבודה זרה.
נמשיך, והפעם ממבט קצת יותר כללי.
כשדנים בחומרת העבירות בתורה, אנחנו רואים שאי אפשר להשוות בין עונשים על עבירות שבין אדם לחברו, ובין עבירות שבין אדם למקום. אנחנו יודעים שלבייש אדם זו עבירה חמורה מאוד, והגמרא במסכת בבא מציעא אומרת: "כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים!", ואח"כ עוד משפט מזעזע: "נוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים!", ואף על פי כן – כיוון שהלבנת פני אדם ברבים הוא דבר שבין אדם לחברו – אין בו עונש מלקות, או כרת, אלא רק עונש ממון!
אני נוטה לומר שיש כאן כוונה מיוחדת של התורה – שכל מה שאפשר לתקן בעולם הזה – כמו בעונש שהדגמנו על האונס, לא מכניסים בו עונשים "שמיימיים" – שאינם מתקנים בפועל, אלא רק מענישים. ואולי ההסבר הוא אחר, מה שכתבתי זה רק הצעה שלי.
עם כל זה – עדיין לא תמיד הדעת נחה, ולפעמים איננו מבינים את חוקי התורה, ויש דברים לשאוזניים הרגישות שלנו לא נשמעים טוב, ולעיתים אנחנו מרגישים שהיינו "פוסקים" אחרת, ותפישת העולם שלנו נראית שונה וצודקת ומוסרית יותר.
בכל מצב שכזה, חובה עלינו להיות איתנים באמונה, שאם יש לנו מצב של סתירה בין עולם ההיגיון שלנו למה שאומרת התורה – אין בכלל שאלה. התורה "לוקחת בגדול", כי בסך הכל – מי יעמוד מול ה´, ויגיד שההיגיון שלו יותר חכם? זה [לא אומר] חס ושלום שאנחנו צריכים פתאום להסתכל על האונס כדבר לגיטימי, ולא חמור כל כך. [חס ושלום!] זה כן אומר, שלגבי העונש שהתורה קבעה עליו – אין אנחנו רשאים ויכולים לערער. "כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכיי מדרכיכם, ומחשבותיי ממחשבותיכם".
אם יש לנו שאלות על התורה, ועל ה´ – זה לגיטימי, ואנחנו זכאים לבקש ולהתפלל ולחקור אחרי תשובות, ואחרי כל זה – אם לא מצאנו – אנחנו מבטלים את דעתנו מפני התורה, בשמחה, באהבה, ובאמונה גדולה.
צריך תמיד לזכור דבר נוסף, שהקב"ה נשאר תמיד בתמונה כמובן – ולא הכל נמסר לבית דין של מטה…
מקווה שעזרתי,
דוד.
davideinat@gmail.com