למה שיהיה לי איכפת מה אחרים יחשבו?

שלום יהב.
אכפת לנו מה אנשים אחרים חושבים עלינו כי אנחנו לא חיים במנותק אלא בתוך חברה אנושית, ומכיון שאנחנו רוצים חברה מתוקנת ובריאה אנחנו צריכים להימנע מלעשות כל דבר שעלול לערער את השלום, השותפות והיחס הטוב שנמצא בין האנשים. כשיהודי עובר עבירה, אפילו בין אדם למקום, הוא פוגע בחברה שסביבו כי החברה לא רוצה בתוכה עוברי עבירה וכועסת על מי שחורג ממנה, אפילו שונאת אותו. שנאה בתוך החברה זה הרס החברה.
כשאדם עושה מעשה שיכול להתפרש כעבירה, הוא עושה מעשה שעלול להחשיד אותו על אנשים, כלומר עלול להרוס במידה מסויימת את החברה שבה הוא חי. לכן לא עושים מעשה שיכול להתפרש כעבירה.
שאלת שאלה טובה – למה חכמים אסרו דברים מפני מראית עין ולא סמכו עלינו שנדון לכף זכות אדם שעושה מעשה שיכול להתפרש כעבירה ?
קודם כל סיבה טכנית – אני ואתה חיים בתוך העם והמציאות, ויודעים לצערינו שלדון אדם לכף זכות זה דבר שלא תמיד מקיימים אותו, בלשון המעטה. במיוחד כשיש נגיעות אישיות ותחרויות בין אנשים ויש אינטרס לדון לכף חובה.
סיבה עקרונית – "אמר רבי עקיבא: ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", זה הבסיס והיסוד לכל התורה כולה, והדברים ארוכים ועמוקים. בכל אופן, כדי שהבניין יהיה חזק צריך שהבסיס יהיה חזק פי כמה, שהיסוד יהיה איתן בלי שום אפשרות לסדק ותקלה. לכן אנחנו מרחיקים מעצמינו כל אפשרות לתקלה בהרס החברה ע"י כעס ושנאה, ואפילו כולנו היינו צדיקים וחסידים, ואולי דווקא בגלל זה – אנחנו מחמירים על עצמינו ומתרחקים כמו מאש מכל אפשרות קלה ביותר ליצירת חשד של אחד שני ויצירת מריבות וכעסים.
יותר מזה – "אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין – אפילו בחדרי חדרים אסור" (שבת סד ע"ב), וכך נפסק להלכה, בגלל שלא חילקו חכמים ("לא פלוג") בפרטים שונים מתי אסור ומתי מותר, כי על ידי כך יתערער עצם התוקף של התקנה. אולי אפשר לומר שחוץ מהסיבה הזאת, בגלל ששלום החברה כל כך חשוב הרחיקו אותנו כמה שאפשר מאפשרות קלה של פגיעה ב " ואהבת לרעך כמוך".
שנזכה לברכת שלום מה',
שלמה, חברים מקשיבים