מדוע אסורה הוצאת זרע לבטלה? – המשך

שלום,

1. טומאה הנגרמת כתוצאה מקירבה למת היא אמנם החמורה ביותר, אך איננה דבר שלילי כשלעצמו. כלומר התורה לא הזהירה את האדם (שאינו כהן) מלהטמא למתים אפילו לכתחילה, אלא שהיא מזהירה אותו לא להכנס לבית המקדש או לאכול קדשים כשטומאתו עליו. לעומת זאת טומאת קרי נובעת ממקור שלילי, כפי שאומרים חז"ל: "אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה" (כתובות מו ע"א). אמנם טומאה זו באה על האדם גם אם היה עם אשתו בהיתר ובמצווה, וזאת מהטעם שהזכרנו בתשובה הקודמת, וכך כותב ריה"ל בספר הכוזרי (מאמר שני, ס), שהעדר החיים הוא המטמא ולא משנה אם נעשה באיסור או בהיתר (וגם אם ילד נולד, סוף סוף המון זרעים עם פוטנציאל של חיים יצאו בלי תכלית), אך כאשר טומאה זו נובעת ממעשה שלא נועד לשום מטרה של קודש, היא שלילית וזורעת הרס וחורבן.

אין זה נכון לומר שמכיוון שיש עלינו כבר טומאה אחת, נרבה עליה טומאות נוספות. "מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף?!" (ברכות נא ע"א). היה מי שהגיב שם שכבר בטלו הטבילות. וכי זה מעיד על כך שאין טומאה? הרי מי שיכנס למקום המקדש היום חייב כרת אע"פ שבטלו הטבילות! הטומאה בעינה עומדת גם אם איננו חשים בה. בדורות קודמים היה ניתן ממש לחוש בטומאה, כפי שאומר ריה"ל (שם): "יש אנשים המוצאים כובד בעצמם כל עוד לא טהרו מקרים… ורוב בני האדם משתנים בקרבת המתים והקברים, וידוע הדבר כי נפשות בני האדם מתבלבלות לזמן מה בבית שהיה בו מת". אמנם אנו לא מרגישים היום בטומאה זו, אך אין זה משום שאין טומאה. גם בדורו של ריה"ל לא היה בית מקדש ובכל זאת הוא כותב על קיומה של הטומאה.

2. התורה התכוונה לכל המצבים, בין בלילה ובין ביום, אלא שהיא הביאה דוגמא למצב המצוי והנפוץ ביותר (רש"י שם).

3. לשאלה זו התיחסתי במידה מסויימת בתשובה שעליה הגבת. אתה צודק שיש הנאות גשמיות שהתורה מונעת מאיתנו ואנו צריכים להתמודד עם הקושי ולהתגבר על יצרנו. מצוות התורה מבטיחות לנו חיי נצח, עונג נשמתי ושלימות נפש. כאשר אנו מתעלמים מהצורך הרוחני שלנו ואנו משתעבדים ליצרים הבהמיים המצויים בנו, אנו הולכים ומתרחקים מהמגמה האלוקית וממטרתנו העיקרית. אם היינו נולדים בלי שכל ולא היה לנו שום יתרון כלפי בעלי החיים, היית צודק בשאלתך – מדוע להבדיל בין הברואים ולאסור הנאות כ"כ גדולות? אך מכיוון שהקב"ה הפיח בנו נשמה גדולה, נשמת חיים, הגיון ויכולת מחשבה שכלית, האם ננטוש את המעלות הללו ונלך שבי אחר הרגשותינו הבהמיות? האם אנו משועבדים לתאוות שלנו או שמא עלינו לשעבד את התאוות לשכלנו? על מי לשלוט במי, המלך על העבד או העבד על המלך?

4. הוצאת זרע לבטלה אינה תקנה מדרבנן אלא איסור תורה, כדברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה כא, יח): "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה… אבל אלו שמנאפין ביד ומוציאין שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהם נאמר: ´ידיכם דמים מלאו´ וכאילו הרג הנפש". כבר בספר בראשית אנו מוצאים התיחסות לעוון זה, שגרם לבניו של יהודה למות (עי´ בראשית לח, ז-י וברש"י שם).

אתה צודק שזוהי התמודדות לא פשוטה והתאווה גדולה מאוד, אך בידינו להתגבר. הקב"ה בוחן אותנו דוקא בתחומים שאנו מסוגלים להצליח ולנצח בהם. לכל אחד יש יצר משלו, יש קשיים משלו, ולכל אחד ניתנו הכלים המתאימים למלחמה זו. אם אדם מרגיש שהנסיון שלו גדול, עליו לשמוח שהבורא מאמין בו ונותן לו משימות קשות! חייל פשוט לא מקבל משימות מורכבות הדורשות מאמץ רב, אך קצין בכיר כן מקבלן. דרגתו הגבוהה היא שזיכתה אותו להלחם במבצעים החשובים ביותר. אם אדם מרגיש שהיצר שלו חזק מאוד, זה משום שהוא אדם גדול, ו"כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו", הוא קצין בכיר שיש לו יכולות מדהימות לנצח בקרבות המסובכים ביותר!

בהצלחה בכל ההתמודדויות!

איתי.
itaituch@gmail.com