שלום לכבוד הרב,
איני יכול שלא לתמוהה על עניין התפילה,כיצד ייתכן שבשר ודם ייעץ להקב"ה מה לעשות? איך אנו,הזוטרים מסוגלים בכלל לבקש לשנות את התוכנית האלוקית והרי ידוע שאיננו יכולים לתפוס את "מהלך האלוקים".
בנוסף לכך אני חושב שזה מצביע על פגם באמונה שהקב"ה יודע מה טוב בשבילך…
בנוסף לכך קשה מאוד להבין את ההיגיון בנוסח התפילה.
ראשית,אינני מתחבר לכל אורך התפילה עם הנוסח אם זה משום שהמילים אינן מובנות לי,או שהנושא אינו קשור אליי,או מפאת זה שאלו אינן המילים "שלי".בנוסף לכך,אני מבחין לרוב בבית הכנסת שאנשים כבר סתם קוראים מלל,לרוב איני רואה אנשים מתפללים בהתרגשות או מאריכים בתפילת עמידה מעבר לזמן נורמלי(יש פה ושם אך הרוב המוחלט…).נדמה כבר שהמצווה היא לקרוא את הטקסט ותו לא,ויסוד זה של מצווה אינה צריכה כוונה סבורני שאינה יכולה לחול על תפילה.
שנית,הנוסח הופך לדבר שבשיגרה,מה שהופך את התפילה למונוטונית ומשעממת,כי קשה כל פעם להמציא את עצמך לפני ה' מחדש.
שלישית,הנוסח מאוד מרגיז,אני לא מחבר לרעיון שסידור מכתיב לי מה לעשות-מתי לעמוד ומתי לשבת,מתי לדבר בקול ומתי לדבר בלחש והכי מרגיז זה שהוא מחליט לי כיצד לדבר עם א-לקיי.
אמנם,אפשר לתת לזה קצת טעם ,כפי שראיתי באחת התשובות לשאלות שנשאלו באתר זה, ולומר שזה נועד למנוע מאנשים לדבר בשפה לא ראויה כלפי ה'.אך זוהי אינה טענה חזקה מספיק בעיניי,יתרה מזאת,לפי סיפורים עממיים סופר לא פעם על אנשים "שתבעו" את ה' כגון הזוג ללא ילדים שטענו שה' קשה מדיי עם בניו.. או האדם שעשה פנקס וחישב זכויות נגד עוונות(כמובן שניתן לטעון שאלו סיפורי סרק שאין להם שחר,אך עדיין הטענה הנאמרת לעיל אינה משביעת רצון בהתחשב בכך,שניתן להסביר באלו מילים לא להשתמש בלי להחליט באלו מילים כן להשתמש).
ובאמת ובתמים אני מאמין שתפילה שיוצאת מהלב היא לא אחת עם מילים שהגיעו מלב אחר,לתפילה שיוצאת מהלב יש את המילים שלה ולא ניתן ליצוק אותה לתוך תבנית.
