מה הבעיה לנסוע בשבת?

קודם כל, סליחה ממש על העיכוב הגדול. חלילה, לא פגעת בנו. להיפך, זה משמח לקבל שאלות כאלו! פשוט לצערנו אנחנו לא מצליחים לעמוד בעומס של השאלות, וזו אחת הסיבות לעיכוב.
אפשר לחלק את דברייך לשניים: מה הקשר בין האיסורים לבין עונג השבת? ושאלה שניה, מה הבעיה שנפרש את הפסוקים איך שנראה לנו?
אתחיל ברשותך מהשאלה השניה. מה בינינו לבין חז"ל? כפי שהם מפרשים, כך גם אנו נפרש!
אנסה להסביר זאת בעזרת שתי דוגמאות:
פעמים רבות קורה שרופאים מומחים חלוקים בדעתם הן באבחון המחלה והן באופן הטיפול בה. אני מניח שגם את תסכימי שלא שייך שאדם שאינו מתמצא ברפואה (על אף היותו אדם חכם, פיזיקאי או רמטכ"ל) יאמר ש'כפי שהם יכולים לאבחן ולפרש אף אני אחווה דעתי בפניהם?!' למי מירב הסיכויים לכוון לאמת? דעתו של מי תתקבל על לב החולה ומשפחתו?
וודאי שדעתו של הרופא בעלת הסיכוי הגבוה ביותר להגיע לאמת, וזאת בשל הידע והניסיון אותו צבר.
דוגמא נוספת, כשנפטר אדם לעולמו וביקש איזו בקשה סתמית. וודאי שמשפחתו ומכיריו יוכלו לפענח כוונותיו באופן אמיתי יותר מאשר אדם מבחוץ. הסיבה לכך: הם מכירים אותו היטב, ויכולים לצפות לרצונותיו.
חז"ל, בשל יגיעתם הרבה בתורה, שהיא הגילוי של רצון ה' מהאדם, הם המחוברים ביותר לרצון ה'. את בטח תסכימי שהרצון, גם אצל האדם, הוא דבר עמוק ופנימי וככל שהוא עמוק יותר כך צריך יותר להכיר את האדם כדי להבין אותו.
אני חושב ששורש העניין הוא איך להתייחס אל התורה והמצוות. אם התורה היא אוסף של פרטים וחוקים טכניים, את צודקת שאין צורך להכיר יותר מידי. בשביל להבין את חוקי התנועה אין צורך להכיר את המחוקק…
אבל התורה היא תורת חיים.
פירושו של דבר שהמצוות שבה מחוברות אל האישיות, אל הנפש, ואל הנשמה. ברבדים המודעים והתת מודעים.
היא ניתנה לנו על ידי בורא העולם, ובורא האדם, שמכיר אותו הכי טוב, מבפנים.
והקב"ה מסר למשה רבינו את התורה, ואת הכללים להבין אותה. לא כללים טכניים, אלא כללים של חיים.
חז"ל יונקים את דבריהם גם מתוך המסורת (תורה שבעל פה – גמרא וכו').המסורת היהודית נמסרה למשה רבינו מפי הקב"ה בעצמו בהר סיני. משה מסרה ליהושע, וכך זה עבר מפי הרב לתלמיד עד ימינו אנו (יש להדגיש שמדובר בגדולי כל הדורות אשר היו יראי השם,צדיקים וחכמים, כך שוודאי העבירו את המסורת בצורה מדויקת, כפי שרואים בגמרא עד כמה מדקדקים להבין את הדברים לאשורם).
עקרונית, גם אם חז"ל טועים בהבנתם, הקב"ה קבע שהתורה נקבעת עפ"י חז"ל שנאמר "לא בשמים היא". כלומר – אף אם תצא בת קול ותאמר שכך ההלכה אך חז"ל יחשבו אחרת – רצון ה' לעשות שנעשה כדברי חז"ל. כי התורה ניתנה לעם כולו, לא לאוסף של יחידים…
מכאן ננסה להבין את החלק השני של שאלתך בדבר הדלקת המתג.

חז"ל מלמדים אותנו שרצון ה' ב-'ל"ט מלאכות שבת' הוא להימנע מיצירה, ולאו דווקא מעבודה פיזית קשה. היצירה יכולה להיעשות הן באופן קשה לביצוע (כבעבר) והן באופן קל (כהרמת מתג). האיסור איננו תלוי ברמת הקושי להשגת המטרה, כי אם ביצירה.
הזכרת את ענין 'עונג השבת'. המקיים את מצוות השבת כהלכתו מבחין בכך שהשבת איננה עוד יום חופשי. טעם ועונג מלווים את השומר שבת, שאין אותו לאדם שבטל כרגע ממלאכתו.
המענג את השבת באופן שהוא מייחד מאכלים ומלבושים האהובים עליו בשבת, מרבה בסעודות, דואג לקישור המשפחה ע"י ישיבה בצוותא ליד שולחן שבת (דבר המאפשר שמיעת שלום המשפחה, דבר הנבצר במשך השבוע בשל עיסוקו של כל אחד), שר שירי שבת, דואג לשמוע שיעור תורה בנושא שמעניין אותו, המענג את השבת באופנים אלו כמצוות חז"ל זוכה לעונג שבת מלא תוכן וממילא גורם לו סיפוק רב יותר.
ביום חופשי בו אדם עושה כל העולה על רוחו זוכה לרגיעה מסוימת בלבד, אך המענג את השבת כהלכתה זוכה לעונג המלווה באושר פנימי.
נבאר את ההבדל בין השניים בדוגמא: אדם שראה את חבירו בסכנת חיים וטרח להצילו. אדם זה – אושר פנימי עמוק ילווה אותו כל ימי חייו וזאת בשל עשיית דבר מהותי – רוחני. לעומתו הנופש בלבד תהא לו רגיעה זמנית.
יהי רצון שנזכה לשמור שבת בשמחה ויתקיים בנו מאמר חז"ל שיותר משישראל שמרו את השבת, השבת שמרה עליהם.
שבת שלום
בני.

ראי גם קישורים:
מה הסיפור של האיסורים בשבת, אנחנו בעונש? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=52148
פניני הלכה על שבת:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/book.asp?cat=11