שלום רב לך יעקב,
נתקלתי בבעיה. תמיד לאחר שנשאלת השאלה מדוע נברא העולם מגיעה התשובה ש"הטוב רצה להטיב", כלומר שהעולם נוצר אך ורק בשבילנו-בכדי שלנו יהיה טוב.
ברור מאליו שהקב"ה אינו חסר ואינו זקוק לנו אם כן מה הטעם בכלל בקיומנו? הרי אין הוא צריך אותנו?
-השאלה הזו מתחזקת אצלי בעיקר בתקופות בהן רע לי, ברגעים אלו אני חושבת לעצמי שממילא המטרה העיקרית של להטיב לאדם (במקרה הזה לי) אינה מתקיימת והרי בכל מקרה ה' אינו זקוק לי-אם כן מה הטעם בקיומי?
-ובכלל, החיים לא נראים לי כאלו מעניינים ואני לא מרגישה כ"כ רצון להמשיך אותם. כל הזמן זה:
או שאני במצב של עמל ושל ניסיון התקרבות לה' וניצול הזמן עד כמה שניתן ולא תמיד כיף לעמול ולא תמיד אני נהנית מכך או שאני כביכול מתבטלת ועושה דברים אחרים שאינם קשורים קשר ישיר עם ה' ואז אני מרגישה תחושה של בזבוז והבל, כאילו אין טעם בדברים שאני עושה .
יש בי מעין תחושה של חוסר סיפוק והנאה מהחיים. הייתי רוצה לחוש שמחה ולאהוב את החיים ולהרגיש אהבה אמיתית לה' אך זה לא קורה בפועל חוץ מבתקופת קטנות בחיי…
מה אעשה?
בתקווה למענה ועזרה,
שילת
שלום שילת!
קודם כל – אל יאוש! לדעתי את בהחלט בדרך הנכונה, במיוחד כאשר מה שמעסיק אותך זה לרצות להתקרב לה' ולעשות את רצונו. הזורעים בדמעה – ברינה יקצורו!
בואי וננסה לחדד את מה שקראת "ניסיון התקרבות לה'". את כותבת שזה עמל מאוד גדול, ושאת לא ממש נהנית מזה, כי אם את עושה דברים שלא קשורים קשר ישיר עם ה' את מרגישה בזבוז. אבל, באמת אין בכלל סתירה בין לעשות מה שאני אוהב, ובין להיות קרובים לה'! (כמובן, בתנאי שזו לא עבירה או דבר רע במהותו). איך זה יכול להיות?
כאשר את מתעסקת בדבר שאת נהנית ממנו, וזוכרת שמי שנתן לך את האפשרות להנות הוא הקב"ה, ומודה לו בפיך ובליבך על כך, אין לך קרבה גדולה מזו!
את הרעיון הזה אנחנו לומדים מהברכות. אמרו חז"ל שמי שנהנה בלי ברכה מהעולם – מעל. לא כתוב סתם 'חוטא', אלא 'מעל'. מה פירוש מעל? מעילה זה מושג שמוכר לנו רק מקדשים, שהם עבודת ה', ואם בא אדם ונהנה מקדשי שמים הוא מועל, מוציא את הקדושה לחולין. עכשיו, אם אכילה בלי ברכה היא מעילה, פירוש הדבר שאכילה עם ברכה – היא קדושה! אכילה שבה אדם זוכר מי ברא את הפרי ומי נתן לאדם יכולת לאכול – היא דרך מצויינת לקיים את מצוות "ואהבת את ה' אלוקיך". כך למשל גם אומר הרמב"ם, שכאשר מסתכלים בבריאה ורואים שהיא כל כך מורכבת ומופלאה, מיד אוהבים את ה'.
לכן תזכרי תמיד שלהיות קרובים לה' זה לא אומר להיות מנותקים מעצמנו, או ממה שאנחנו אוהבים. להיפך!
הייתי רוצה להוסיף עוד נקודה. כתבת "אני חושבת לעצמי שממילא המטרה העיקרית של להיטיב לאדם אינה מתקיימת…" אבל זה לא מדוייק, כי גם הנפילות והקשיים – הם לטובה. אספר לך סיפור אישי: פעם קיבלתי מכה חזקה בברך,שגרמה לי לסחוב את הרגל כמה ימים (בעצם זה קרה כמעט לכל אחד). את יודעת איזה כיף זה היה? לא לצלוע, אבל אחרי שהרגל חזרה לאיתנה – את יודעת איזה כיף זה היה להרגיש מה יש לי? לפני שזה קרה בכלל לא הרגשתי שמחה מיוחדת מכל מה שקיבלתי מה' – זה היה לי ברור מאליו שאני רואה, שומע, הולך. אחרי שכמה ימים היה לי קשה ללכת פתאום התחלתי לחשוב על כל מה שיש לי, והתחלתי להגיד עם הרבה יותר כוונה ושמחה 'מודה אני לפניך'.
זה לא אומר שכל החיים אנחנו צריכים רק לעשות מה שכיף לנו, אבל זה אומר שבהחלט גם לזה יש מקום חשוב.
עוד דבר שאת יכולה לעשות הוא גם תרומה לחברה – עזרה לזולת. פעולת התנדבות שיכולה למלא גם אותך בעוד סיפוק ושמחה.
תזכרי ותחשבי על זה תמיד, שבעזרת ה' תגלי עוד ועוד שמחה בחייך, תמצאי את הדברים שהקב"ה נתן לך כוחות בשבילם וממילא גם תיהני מהם. כל טוב ובהצלחה רבה בחיים ובכל עבודת ה'!
אם תרצי לחדד עוד נקודות אשמח תמיד, ואת מוזמנת לכתוב לנו שוב.
יעקב, חברים מקשיבים
yaakov@makshivim.org.il