כשקוראים את סוף הפרשה צצה ועולה לה שאלה, יוסף אומר לממונה על ביתו לשים באמתחת בנימין גביע, להאשים אותם בגניבה, ולהחזיר אותם חזרה למצרים.
הרי קודם הוא האשים אותם בתור מרגלים? למה הוא צריך להאשים אותם בגניבה? מה הוא צריך, הוא יכול להשאיר אותם במצרים בכל מקרה?
תשובות רבות נאמרו לשאלה זו, אבל אני חושב שיוסף רצה כאן לעשות טריק מיוחד.
יוסף כל הזמן רוצה להראות לאחיו את האירוניה שבמעשים שלהם, את הצד הלא הגיוני, כמה שהמכירה לא היתה צריכה להיות לפי שיטתם.
בתורה כתוב 'וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת', ואילו העונש על גניבת ממון הוא 'ונמכר בגניבתו' – עבד.
למרות זאת האחים כשהם מואשמים בגניבה, אינם חושבים אפילו שיש סיכוי שהם עשו זאת, בהתחלה הם מוכיחים לממונה על בית יוסף שבא לבדוק אותם שהם בכלל לא גנבו, שהרי את הכסף שהביאו להם הם יכלו לא להשיב והם השיבו (אנחנו בממונות עושים אפילו לפנים משורת הדין, מחזירים אבידות גם לגויים!).
וחוץ מזה: 'חלילה לעבדך מעשות כדבר הזה', איך אתה מדבר ככה, אנחנו?! לגנוב?! מה פתאום! אנחנו לא גונבים, אנחנו אנשים ישרים.
ואז הם נכנסים לעניין, 'מי שתמצא שגנב יומת'… למה יומת? האם מדובר כאן בגניבת אנשים? מדובר כאן בסך הכל בגניבת ממון! למה ימות???
הם כל כך בטוחים שהם לא גנבו, ולא עשו זאת שהם מוכנים להתחייב במיתה.
יוסף והממונה על ביתו מיד מתקנים אותם: לא, לא מדובר כאן על מיתה, אתם מתבלבלים, אתם מדברים על גונב נפשות, אנחנו כרגע מדברים על גונב ממון!!!
זה בדיוק מה שיוסף רוצה לומר להם: אם אתם כל כך בטוחים שאתם לא גונבים ממון, עד כדי כך שאתם מסכימים לשים על עצמכם דין מיתה על גניבה שכזו, מדוע אינכם יכולים להיות בטוחים שלא גנבתם נפשות (שם העונש הוא 'כדבריכם' מיתה)? למה אם עשיתי לכם בעיות הייתם צריכים להפטר ממני, הרי כסף לא הייתם גונבים….
נקווה שגם אנחנו נלמד מהזהירות בממון הזולת, גם את הזהירות בכבוד הזולת, ונדע לשמור עליו, לפחות כמו שאנחנו שומרים על ממונו.
שבת שלום וחנוכה שמח!
חברים מקשיבים
