מהו מדרש?

שלום,
בהבנת המדרש עסקו רבים מגדולי חכמי ישראל לאורך הדורות, וספרים רבים חוברו בנושא. אוכל רק לשרטט לך כמה ראשי פרקים בנושא ולתת לך הפניות. אם יש לך שאלות נוספות לגבי הדברים שאעלה בהמשך, או בעניינים אחרים, אשמח להתייחס…

המילה "מדרש" מציינת צורת לימוד שהיתה נהוגה בתקופת התנאים והאמוראים, בה העמיקו חכמים במשמעות הכתוב בתנ"ך מעבר למשמעות הפשוטה של המקרא (כמובן שגם במשמעות הפשוטה יש לנו עניין, אך כאן מדובר ב"דרישה"=חיפוש אחר משמעויות ומסרים עמוקים יותר שאינם נראים "על פני השטח"). לימוד זה התפצל לשני תחומים- מדרש ההלכה ומדרש האגדה, השונים זה מזה בתכנים בהם הם עוסקים, ובכלים בהם משתמשים בלימודם.

מדרשי ההלכה (כגון: הספרא, הספרי, המכילתא והמובא בגמרא) עוסקים בלימוד ההלכה מן בפסוקים. לימוד זה עשוי להיות למטרות שונות ובאופנים שונים:

א. "מדרש מקיים"- לימוד שבא להראות את המקור בפסוקים לדין המקובל במסורת (לדוגמא- מדרשים המביאים מקור לזיהוי ד' המינים).
ב. "מדרש יוצר"- לימוד שנועד למצוא תשובה לשאלה הלכתית חדשה, או לספק שהתעורר במשך השנים, על פי העולה מן הפסוקים, ואף שאין הדברים מפורשים בהם (לדוגמא- הלימודים שהציע הלל כאשר הסתפקו חכמים אם מותר לשחוט את קרבן הפסח בשבת).
ג. "אסמכתא"- לימוד שנועד ליצור קשר בין הלכות שתקנו חכמים והפסוקים, על מנת להקל את זכירתם. באותה תקופה היה נוהג האיסור לכתוב את דברי ה"תורה שבעל-פה", והיו חייבים לזכור את כל ההלכות שאינן כתובות בתנ"ך בעל פה. לשם הקלת זכירה זו, היו החכמים מוצאים רמזים בפסוקים להלכות אלו, כך שבקריאת הפסוק אפשר היה להיזכר בכל ההלכות הנלמדות ממנו והקשורות בו (דוגמא לדרשה כזו- מן המלים "ייראה כל זכורך" למדו חכמים שילד שלא הגיע לגיל מצוות חייב במצות "עלייה לרגל". ואף שחיוב זה הוא תקנת חכמים לשם "חינוך" הילד, ולא מן התורה, "הסמיכו" חכמים את הדבר לפסוק).

על מנת ללמוד הלכות אלו, שאינן כתובות במפורש בפסוקים, נעזרו חכמים ב"מידות שהתורה נדרשת בהם". "מידות" אלו, הן בעצם דרכי לימוד שפיתחו חכמים במשך הדורות (ויש הסבורים שהן נמסרו למשה בסיני והועברו במסורת). בהבנת "דרכים" אלו עסקו רבים מגדולי הדורות, אך מאחר וכמעט ולא "דרשו" חכמים את הפסוקים מאז החורבן הסופי של הארץ (עליית האימפרייה הביזאנטית וגזירותיה) דברים רבים אינם מובנים בדרכי לימוד אלו.
(גישות שונות נוצרו להבנת הדרשות. לדוגמא: המלבי"ם הבין שמדובר בהעמקה דקדוקית-לשונית בכתוב, ובפירושו לתורה הוא מסביר את הבסיס הלשוני של כל מדרשי ההלכה. לעומת זאת הרב דוד הכהן "הנזיר", היה סבור (לפי מה שהבנתי) שלחכמים היתה צורת חשיבה שונה משלנו- כלומר מן ההגיון ה"מערבי", שידעה "להקשיב" למה שכתוב, והוא קורא לה "ההיגיון השימעי"- שהוא משרידי תקופת הנבואה ורוח הקודש, ובצורת חשיבה זו הוא עוסק בספרו "קול הנבואה") .
בכל אופן, נראה שנוכל לומר באופן כללי שמדובר בכללים הנעזרים ב: השוואות ענייניות בין מצוות שונות והלכותיהן; השוואות לשוניות בלשון הכתוב במצוות שונות; ההקשר בה הובאה המצווה; העמקה ודקדוק בלשון, סגנון וסדר הכתוב; היגיון פשוט. כאשר יש לזכור שהיו שיטות שונות ללימוד, וממילא גם מחלוקות בהלכה.

מדרשי האגדה (כגון מדרש רבה ותנחומא) עוסקים בתחומים רוחניים, מחשבתיים וערכיים, ומלמדים אותנו את התייחסות התורה לנושאים רבים בתחומי אמונות ודעות. גם כאן ניתן לראות סוגים רבים של מדרשים, וצורות שונות של לימוד וההעמקה- אם תרצה נוכל להרחיב בהם- אך כאן אעמוד על הדברים בקצרצרה: במדרש מובאים סיפורים שעברו בעם במסורת על מאורעות ואנשים בתנ"ך. אפשר גם למצוא דרשות שעל פי רמזים דקים ועמידה על רוח הפסוקים מפתחות מסר הגלום בהם (ולפעמים ע"י סיפור דמיוני על מעשים ודו-שיח בין דמויות בתנ"ך, או אפילו בין חפצים, בעלי חיים, צמחים וכו'). לעתים הדורש מחפש מסר אקטואלי לבעיות זמנו. לעיתים הדרש משתמש בכתוב בדרך מליצה על מנת להעביר מסר.

נותר עוד הרבה מאוד להסביר בתחום זה, ואשמח לענות על כל שאלה שהיא. תוכל גם לקרוא סיכום והסבר יפה של העניינים בחוברת "תורה מסיני" שבהוצאת ספריית "השכל"- מומלץ בחום.

(להסברים נרחבים יותר אפשר לעיין בספרו של מנחם אלון (שופט ביהמ"ש העליון לשעבר) "המשפט העברי" בכרך הראשון פרקים ח'-י"א, בהוצאת מאגנס.

להבנת דרשות ספציפיות כדאי להיעזר ב: פירוש המלבי"ם לתורה "התורה והמצווה".
פירוש ה"תורה תמימה" לתורה.
פירוש ה"כתב והקבלה" לתורה.)
כל טוב
עמיחי , חברים מקשיבים