א. אני חש שימי בין המצרים רק כובלים את האדם ולא נותנים לו לחיות ולהנות ממה שנתן לו הקב"ה, שכן אסור להנות מכלום בשלושת השבועות, וכן אסור לרחוץ במצב שבו אני אפילו טיפונת אהנה מזה (יעני אי אפשר לרחוץ כלל, כי לא ייתכן שלא תהנה בכלל אפילו רק אם תשטוף את זעתך).
מדוע אנו צריכים להיענש כך?
ב. למה אנחנו עושים מעשי אבילות ותשובה בימים אלו – האם לא צריך להשלים עם רוע הגזירה? שכן גם איננו יכולים עוד לתקנה, וגם קיבלנו זאת על מה שעשינו וזה הגיע לנו, אז למה להתאבל על מה שמגיע לך? האם אין זו כפירה ביסודות שכר ועונש?
אורן
שלום רב,
א. האיסורים לא רבים כל כך ולרחוץ גזרו רק בתשעת הימים וגם זה לא נהגו אם מזיעים מפני כבוד הבריות. דברים רבים אחרים ניתן לעשות בתשעת הימים ללמוד, ללכת לירושלים ולטייל באתרים המדברים על בית המקדש ועל ירושלים בתפארתה (כותל, מנהרות הכותל, הולילנד, הבית השרוף, הר הבית ועוד מקומות רבים),
ב. לשאלתך מדוע אנחנו צריכים להענש כך?
כי 'כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו'. וא"כ אנו צריכים להצטער על ההווה ולא על העבר. על המצב הקיים שיש שנאת חינם שיש בעיות על זה צריך להתאבל ואת זה צריך לתקן. אנו לא מתאבלים על משהו לפני אלפי שנים אנו מתאבלים על המידות הרעות שנשארו מושרשות אצלנו מלפני אלפי שנים.
ויהי"ר שנזכה כולנו לתקן את המידות שלנו! ומתוך כך לתיקון כולל ולתיקון עולם במלכות שד-י לקראת הגאולה.
ובבנין ציון ננוחם כולנו,
שלמה, חברים מקשיבים.
shlomo@makshivim.org.il
