חכמים האריכו על הסמליות שבשמה של "[מצרים]", מלשון "מצר" – [מיצרים וגבולות וחומות].
מדובר באומה שכל מהותה בעולם היתה צמצום ושימת תחום ומיצר לשפע של הקב"ה בעולם.
לעומת השפע האינסופי, מצרים שהיתה מקום הכפירה הגדול ביותר בעולם, כל כולה אמרה "מיצרים".
אבל מעניין לראות איך שם הקב"ה את גבולותיה של מצרים בעצמה:
במכת הצפרדעים מזהיר משה רבנו את פרעה שאם הוא יכביד את ליבו:
"[הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים]".
לכאורה המילה "[גבולך]" מיותרת, היה מקום שמשה יזהיר את פרעה שהוא נוגף את כל מצרים בצפרדעים!
מדוע ההדגשה היא על הגבול?
מסבירים חכמים, שלמצרים היו סכסוכי גבול רבים עם שכנותיה וכתוצאה מכך היו אף מספר מלחמות בעניין.
כשמשה מזהיר שהקב"ה יביא על מצרים את מכת הצפרדע הוא מבהיר לו בעצם שהמכה הזו [תפתור גם את סכסוכי הגבולות], כי בכל מקום שהוא "גבול" של מצרים יהיו צפרדעים וכך ניתן יהיה להבדיל מה שייך למצרים ומה שייך לשכנותיה.
ואכן הצפרדעים היו בכל גבול מצרים, ומקום שלא היו בו צפרדעים – [הוברר שהוא אינו שייך למצרים].
אולם בפרשתנו, [פרשת בא], אנו מוצאים שגם מכת הארבה היתה בכל גבול מצרים:
משה מזהיר את פרעה "[הנני מביא מחר ארבה בגבולך]", ובהמשך נאמר "[ויעל הארבה… וינח בכל גבול מצרים]", וגם בסוף המכה נאמר: "[לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים]".
מדוע שוב מודגש לנו שהמכה היתה בכל גבולות מצרים?
הרי לכאורה סכסוכי הגבול [כבר נפתרו] במכת הצפרדע?
מסביר [הרב מטשעבין] שבעקבות מכת הצפרדע [סימנו מצרים את גבולותיהם באמצעות שתילת עצים], כדי שיהיה ברור מהם גבולות מצרים.
עם זאת, כתוצאה ממכת הברד נפגעו כל העצים ונשברו, כמו שכתוב בפסוק:
"[ואת כל עץ השדה שיבֵר]" כך שסימון הגבולות ע"י העצים נמחק.
למשימה זו של [תיקון] סימון הגבולות התגייס הארבה ונח בכל גבול מצרים, [להזכיר שוב] למצרים את גבולותיהם.
מכאן למדנו ש[גם בתוך מכות מצרים – נס גלוי וגדול כשלעצמו – היו ניסים קטנים ונסתרים יותר שגם מהם יש ללמוד על חסדו של הקב"ה].
יהיה רצון שנשמע בשורות טובות ושנזכה ל"[נחלה בלי מיצרים]"!
שבת שלום וחודש טוב!
חברים מקשיבים
