מעריב לנוער

גל יקרה!

ישר כח שאת מודעת לאיסור לשון הרע, ולא רוצה שידבק בך משהו מזה! ישר כח! שאת בודקת במה שאת עושה ביום יום האם את עונה על דרישות ההלכה. בדיוק ככה מצווה הרמב"ן באיגרתו המפורסמת, איגרת הרמב"ן "וכאשר תקום מן הספר, חפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" אז כל הכבוד.

בנוגע לשאלת העיתונים – למה את שואלת רק על איסור לשון הרע? מי שקורא עיתונים כאלו, עובר על איסורים רבים נוספים, כמו: חוסר צניעות "לא תביא תועבה אל ביתך" וכן, את צודקת, יש גם את הבעיה של לשון הרע (אני לא פוסקת, כמובן, אך כך בעלי אמר לי).

אבל רציתי קצת להתייחס גם לבעיה מהותית יותר, שמתוכה לדעתי קוראים עיתונים.
למה, אנחנו בעצם קוראים עיתונים?

כי יש לנו חסר.
ריק לנו, משעמם לנו.
האומנם? והרי עמוסים מעל ראש בש"ב, חברות וכו'?
אבל, חסרים לנו ריגושים כמו שיש בעיתונים.
חסרה לנו ההתלהבות מול דברים יוצאי דופן
חסרה לנו חיות.
והחוסר הזה, הוא החוסר הכי אמיתי שבעולם. כי מתוך החוסר הזה, אנחנו אמורים לדרוש את ה'.
הרצון הזה שלנו לחיות, לדברים מיוחדים, להתרגשות, קיים הכי הרבה בעבודת ה'.
כמה זה מרגש להתבונן בתוכי, להכיר אותי מבפנים!
כמה חיות טמונה בלדבר עם ה' מעומק הלב!
כמה כיף לעזור לחברה, כמה מרגש לחשוב במה בדיוק היא זקוקה לעזרה!
ואת כל החוויות הללו, החלפנו בעיתונים לא חבל?
החסר הזה נובע מהנשמה הטהורה שלך, אבל האם את מספקת לה את ההזנה הראויה???
חבל .
אני בטוחה שאת אותו עוז רוח שה' בירך אותך בו, (ודירבן אותך לשאול את השאלה הנ"ל) תזכי להשתמש בו כדי לעבוד אותו בכל כוחותייך במיצוי כל החוויה של זה.

בקשר לשאלה השניה –

את בעצם מעלה פה התנגשות בין שני ערכים – מצד אחד את רוצה לכבד את אמא ולא לאכזב אותה, וגם לא נעים לך לצערה, ומצד שני את לא רוצה לדבר לשון הרע.

אני ממש מבינה, זה בכלל לא פשוט.

אבל נראה לי, שהכי כדאי זה פשוט להגיד לאמא שלך, בהרבה חום, אבל גם בתקיפות – אמא, מה שאת שואלת אותי, אני מבינה שזה מעניין אותך, אבל אסור לי לדבר לשון הרע. אני לא יכולה! זה גם לא אומר שיש לי משהו רע להגיד, פשוט אני לא רוצה לדבר על אנשים אחרים כדי לא להגרר ללשון הרע.

זה עלול להיות קשה, ואפילו מאוד, אבל אין ברירה. אסור לך לבטל מצוות בשביל כיבוד הורים!!!

אם היא תתעקש, וסביר להניח שכן, ותגיד זה בכלל לא לשון הרע, וחוץ מזה, אני אמא שלך! את יכולה להגיד לה: אמא אם יש לך ספק, בואי נתקשר לרב, ולשאול אותו את השאלה.
זה יכול להיות ממש לא פשוט, אבל זה יפתור את הבעיה אחת ולתמיד. לא יתכן שתעברי כל כך הרבה עבירות של שקר ולשון הרע, על מנת לרצות אותה!

אבל תנסי לרפד את המכה כמה שיותר. תראי לה כמה את אוהבת אותה, מעריכה אותה ואת מה שהיא עושה למענך, מלאת הכרת הטוב כלפיה,וכו', אני סומכת על חוכמתך שתעשי את זה הכי ברכות והכי בתבונה שאפשר.

כל זה נוגע, רק במקרה שאמא שלך מתעניינת במורות סתם. לסקרנות. אם יש מורה שלאמא שלך יש ספק בכשירותה ללמד ולהכין אותך לבגרות, או לדברים שאת אמורה לדעת אותם, יכול להיות שזה לשון הרע לתועלת, כיוון שאמך תפנה למנהלת ותפעל לתיקון המעוות שתהיי מוכנה לבגרות כראוי. אבל אני לא יודעת האם זה מותר, וכדאי לשאול רב במקרה זה.

בלי קשר, כדאי מאוד לשתף אותה במה שעובר עלייך, מאוד הגיוני שהשאלות שלה נובעות מהתעניינות בך, ומרצון להרגיש איתך קשר. זה נורא חשוב לאמהות שהבת שלהן תשתף אותן. וזה ממש חסד אמיתי גם עם עצמך וגם איתה. וממש כדאי לעשות זאת. מותר כמובן לספר דברים על חברות ולהמציא להן שם אחר (כאשר אין לאמך אפשרות לזהות, אבל ממש שום אפשרות!) אז לדעתי ממש כדאי לשתף את אמך במה שעובר עלייך.

בהצלחה!
נחמה, חברים מקשיבים.